ובכן, לפי הוודות הרוסיות, האדם לא התפתח מהקוף. למעשה, הקוף התפתח מהאדם, וזה, אגב, הוכח גם מדעית, אך מושתק בקפידה. דרווין עצמו, לאורך כל חייו, התכחש לתיאוריה הזו שנכפתה עליו על ידי הבונים החופשיים. אבל מי יודע על כך היום?
ראשית הזמנים: טרמיטים והתחדשות כדור הארץ
ההיסטוריה מתקופה של כשמונה מיליארד שנים ועד ארבעה מיליון שנים לפני הספירה.
לפי נתונים מדעיים מודרניים, קיימות שתי גרסאות לגיל כוכב הלכת שלנו: האחת – 8.5 מיליארד שנים, השנייה – 14.5 מיליארד שנים, אשר קשורה יותר לתחילת היווצרות הזמן והזיכרון. שתי הגרסאות כמעט נכונות. העובדה היא, שעל כדור הארץ הגיעו פעמים רבות לא רק בני אדם מתורבתים מאוד, אלא גם "טרמיטים" תבוניים, גדולים פי שניים מאדם.
לוחמים אגרסיביים, אנוכיים ועוינים לאללה אלה הגיעו מכוכב לכת אחר. לאחר שהתבססו, הם החלו להרוס את משאבי כדור הארץ. הבורא החליט להשמיד את כולם עד האחרון שבהם: השמש החלה לזרוח בעוצמה כה רבה, שאפילו כל הימים התאדו. הטרמיטים בנו לעצמם "מקררים" תת-קרקעיים וחליפות חלל מיוחדות דמויות קברים, כדי להציל לפחות את האליטה שלהם. אך קרינת השמש השיגה אותם גם דרך מקומות מסתור אלו. קיים מקום על פני כדור הארץ שבו ניתן לראות יצורים מאובנים אלו מלפני המבול. העצוב הוא, שלשם השמדתם המוחלטת, כדור הארץ התחמם עד כדי כך, ששיקומו נמשך שני מיליארד שנים. מנקודת זמן זו של השיקום, כמה מדענים סופרים את גיל כוכב הלכת כ-4.5 מיליארד שנים.
הולדת המים וצמיחת כוכבי הלכת
גרעיני כוכבי לכת מורכבים מיסודות כבדים, בעיקר מתכות, שיכולים להיווצר רק במעמקי כוכבים, היכן שקיימים מספיק טמפרטורה ולחץ. אך גרעיני כוכבי הלכת הראשוניים תמיד קטנים, וגם כוכבי הלכת הצעירים עצמם אינם מצטיינים במסה. כוכבי הלכת מתחילים לצמוח כאשר הם נכנסים למסלולים סביב כוכבים.
כוכב לכת, בין אם הוא גזי או רגיל, הוא לא רק חתיכת מסה. ראשית כל, הוא מנגנון מיוחד לטרנספורמציה של שדה מידע לחומר צפוף. טרנספורמציה כזו מתרחשת בגרעיני כוכבי הלכת: הם סופגים את החומר העדין של האתר וצומחים. כשהוא הופך לאנרגיה, החומר העדין של האתר רוכש בהדרגה תכונות של חומר מוצק. תהליך זה מתחלק לשלושה שלבים: מידע – אנרגיה – חומר צפוף.
לפיכך, במרכז הגרעין מצטברים היסודות הכבדים ביותר, ובשוליו – הקלים יותר. אך העניין הוא שגם המתכות הכבדות וגם מתכות מעטפת הגרעין הן הידרידים. המבנה האטומי שלהן נבנה בלחץ עצום עם עודף מימן. למה עודף? כי אטום המימן הוא הפשוט ביותר וקל לסינתזה. ובכן, מימן חופשי נקשר למתכות גרעין כוכבי הלכת בקשר רופף, ויוצר הידרידים.
מה קורה הלאה? עם הזמן, המבנה המתכתי של הגרעין מאבד מימן, והוא, כגז קל, חודר דרך המעטפת לאזורים בקרום כדור הלכת שבהם יש מספיק חמצן. כך מתרחשת סינתזת המים. מים נוצרים בעומקים עצומים וחודרים לפני השטח דרך סדקים בקרום. היכן זורמים כל הנהרות הגדולים של כוכב הלכת? לאורך גבולות הלוחות הליתוספריים. על מה זה מעיד? על כך שהמים עולים דרך סדקים וממלאים את ערוצי הנהרות. אותו הדבר קורה עם האוקיינוס העולמי: אגן שלו מלא במים שנולדו במעמקי כדור הלכת.
הופעתם השנייה של הטרמיטים ותפקיד ההרים
לפני כ-4 מיליארד שנים, הטרמיטים הללו שוב הגיעו לכדור הארץ. הפעם, ציביליזציה קדמונית זו החליטה לשדוד אותו, תוך שינוע כמויות עצומות של המשאבים היקרים ביותר לכוכב הלכת שלהם. הם החלו לנסר הרים, לסחוט מהחומר הגלם את כל היקר, וכתשעה פסולת להשאיר רק חול.
ההרים הם האנטנות של כוכב הלכת. דרכם מתרחש חילוף האנרגיה בין כוכב הלכת לקוסמוס. פסגות ההרים קולטות ופולטות זרמים אתריים: הן קולטות ממרכז הגלקסיה ופולטות מגרעין כדור הארץ. חלק מהזרמים האתריים נקלטו על ידי תחנות הכוח של הקדמונים. עבור כוכב הלכת זה זעום, כמעט כלום, אך עבור התרבות – שפע. חלק מהפירמידות נבנו מההרים עצמם, כאילו "גולפו". תחנות כוח הרריות אלו המירו גלי אתר לכל שאר סוגי האנרגיה והעבירו אותם בשיטה אלחוטית לכל מרחק.
כאשר החלו לכרות את ההרים, קואליציה בין-כוכבית של אלים לבנים מקבוצת הכוכבים אוריון הבחינה בכך בזמן. הם גרשו את הטרמיטים ופיזרו את הרי החול על פני האדמה ועל קרקעית האוקיינוס.
פירמידות: לא קברים, אלא טכנולוגיות
הטרמיטים לא הופיעו יותר על כדור הארץ. עם זאת, הגיעו כמויות עצומות של יצורים אחרים ובני אדם מתורבתים מאוד מקבוצות כוכבים אחרות. הם בנו בסיסים ארוכי טווח, וכאשר התנאים היו לא נוחים, הם עזבו שוב. בראש ובראשונה, הם בנו פירמידות בבסיסיהם.
פירמידות למעשה מעולם לא היו קברים. אף אחד מעולם לא נקבר בהן. פירמידות על פני כדור הארץ נבנו לצורך חניכה, לחיבור התודעה האנושית לשדות הכוח של התבונה העליונה, למעבר חומר למידע ולהיפך – ממידע לחומר. בזכות תכונה זו ותכונתה של הפירמידה לצבור אנרגיה, היא שימשה כמכונה ענקית לטלפורטציה לכל נקודה על פני כדור הארץ, וכן לכוכב הבית של מערכת כוכבים זו או אחרת. לאחר שאיבדו את הפירמידה שלהם, כמה גזעים, שנותרו מנותקים ממטרופולין שלהם ונמצאו בתנאים לא נוחים, הפכו לאחר אלפי או מיליוני שנים ליצורים דמויי אדם מתקופת האבן – פראיים, מרושעים, טורפים זה את זה.
ריבוי ציביליזציות ותחילת המזוזואיקון
במהלך 251 מיליון השנים מתחילת עידן המזוזואיקון ועד היום (בתקופה זו האקלים היה יציב יותר למחיה), ייתכן שחיו על פני כדור הארץ למעלה מ-70 ציביליזציות שונות. זהו המינימום המוחלט. ודאי היו יותר. שהרי מלבד היבשתיות, קיימות גם תת-קרקעיות ותת-מימיות. במהלך תקופה זו יכלו להיות על כוכב הלכת שלנו מאות אטלנטיס, אוריאן ולמוריה שונות. המסורת הוודאית מזכירה בקצרה ממלכות כגון: ממלכת הנחשים-לטאות התת-קרקעית, ממלכת יצורי הים התת-מימית, ממלכת הענקים האדומים, גמדי ההרים התת-קרקעיים, קוסמים וכו'.
בנושא „מבנה המרחב-זמן“ נדון כי הזמן אינו לינארי לחלוטין וכי ניתן לנוע בו לכל הכיוונים. לפיכך, בואן ועזיבתן של אותן ציביליזציות בתקופות שונות של קיום כדור הארץ מוסברים בהחלט. בהמשך הדיון יתמקד רק בציביליזציות שנשארו על פני כדור הארץ לתקופה ארוכה. חלק מהן הן אבותינו הרחוקים.
ובכן, בתקופת המזוזואיקון, באמצע הטריאס, הגיעו לכדור הארץ מהחלל הנון-הומנואידים הראשונים. על פני כדור הלכת טרם נמצאו עקבותיהם. כאן לא מדובר בבני אדם, אלא ביצורים בעלי קשקשים. עקבות האחרונים אינם נמצאים על פני כדור הארץ משום שהם תושבי מעמקיו.
הגזע הלבן מאוריון והענקים האדומים
קצת אחר כך הגיעה ציביליזציה של הומונואידים מהגזע הלבן – עם עיניים ירוקות או כחולות, שיער בלונדיני, דקים ויפים מאוד. הם הגיעו מקבוצת הכוכבים אוריון, מהכוכב התשיעי (מתוך 16 בסך הכל) של הכוכב "סטוז'ארי". לפני כ-700 מיליון שנה, על כוכב הלכת שלהם הסתיימה שלב האבולוציה הפלנטרית הסגורה (מיקרו-אבולוציה) של בני האדם. אוכלוסייתו נכנסה לשלב השני והאחרון של התהליך האבולוציוני – סופר-אבולוציה (מאקרו-אבולוציה). במילים אחרות, עליה נוצרה במלואה ציביליזציה אזוטרית או אוקולטית. ניתן לומר כי אוכלוסיית הכוכב הייתה הבעלים של היקום כולו. נושאי התודעה, במהירות המחשבה, עוברים מחומר לשדה מידע ובחזרה, הגיעו לכוכבים הרחוקים ביותר ואף לגלקסיות…
לפני כמעט מאה מיליון שנה חיה על כוכב הלכת שלנו גזע של ענקים אדומים. על כך נכתב בוודות של עמים רבים (הודו, טיבט, ודות רוסיות, ודות איראן). האדומים התגוררו על כוכב הלכת שלנו באופן תקופתי במשך מיליוני שנים. גובהם הגיע עד 5 מטרים, ומשקלם היה כשניים-שניים וחצי טון. מאין הגיעו – לא ידוע. ידוע כי הם בנו את בסיסיהם-עריהם על חופי ימים והיו חכמים מאוד. עם הזמן הם שקעו ביהירות, ובכך הכעיסו את האלים והושמדו. הענקים היפים נספו באש שריפות, ומימי שמיים הציפו אותם. ייתכן בהחלט שאף הייתה מלחמת אטום, שכן יחד איתם נספו על כדור הארץ כל היצורים החיים.
האסון הגדול: נפילת אסטרואידים והתחדשות
זה קרה לפני 66 מיליון שנה (66 + 6 אפסים). זו הייתה קטסטרופה גלובלית גדולה והניצחון הראשון של נסיך האופל. יש וודה עתיקה מאוד על מאבק קטלני בין הענקים האדומים לבין יצורים לא-אנושיים בעלי ראשי נחש (דרקונים). המכה שהונחתה על הענקים האדומים הייתה קטלנית לפאונה של כוכב הלכת. לא אסטרואיד אחד נפל על כדור הארץ באותה תקופה, אלא כמה. האדומים התנגדו בעקשנות ובעוצמה. אבל האסטרואידים הגיעו מצד השמש, היו בוודאי בלתי נראים ונשלטו.
הענקים האדומים שרדו. אומנם, עריהם, שהיו ממוקמות בעיקר על חוף הים ונסגרו בכיפות שקופות, נחרבו. לזמן מה נאלצו גם האדומים לרדת מתחת לאדמה. הם בנו את מקלטי המפלט שלהם בהרים. ייתכן שזו הסיבה לכך שגופם ושלדיהם נמצאים שם לרוב.
בשיקום כוכב הלכת השתתפו לא רק הניצולים מהם, אלא גם גזעים אחרים – בוודאי תושבי מדפי האוקיינוסים ואפילו אבותינו הלבנים. במאמצים משותפים, לאחר כמה אלפי שנים, כל מדבריות כדור הארץ הפכו שוב לאזורי חיים ושגשוג. במקום עצי המחט המזוזואיקון שנכחדו ללא שוב, הופיעו צמחי פרחים חדשים, ובמקום הלטאות שנכחדו הופיעו מיני יונקים שונים. כל זאת ללא אבולוציה של מיליוני שנים – בעיקר בזכות היכולת והכישרון לממש חפצים ויצורים חיים. לאחר שיקום הצמחייה והחי של כוכב הלכת, חלק מהענקים האדומים עזבו למטרופולין שלהם, אך קבוצה קטנה מהם נשארה. לימים הם איבדו קשר עם המרכז והתדרדרו. הם מעולם לא הופיעו שוב על פני כדור הארץ.
הידרדרות בעלי הראשים הגדולים והסיריוסים עם האוריונים
לאחר עזיבת רוב הענקים האדומים את כדור הארץ, החל גזע בעלי הראשים הגדולים להתפשט על פני היבשות. אלה היו אנשים, בהשוואה אלינו, נמוכים מהממוצע, עם ראש גדול וקווי פנים גסים.
בתחילה בנו האנשים הקטנים על כדור הארץ בסיס ארוך טווח. אך ככל הנראה, עקב אובדן קשר עם המטרופולין, ואולי גם מסיבות אחרות, הם הלכו והתנוונו.
סביר להניח שבעלי הראשים הגדולים הופיעו על כוכב הלכת שלנו באופן תקופתי. ביקורם האחרון הסתיים בעימות עם אחד הגזעים (כנראה הסיריוסים החומים-כהים). לאחר מכן הם שוב החלו להתדרדר במהירות רבה. ובתחילת הפליוקן, לפני כ-5 מיליון שנים, הם הפכו ככל הנראה לאוסטרלופיתקים (קופים דמויי אדם).
על פי רשומות האקאשה, לפני 12 מיליון שנה איימה על כמה מערכות כוכבים בגלקסיה שלנו התפרקות וכיווץ בלתי נמנע למידע. מסיבה זו, כמעט באותו זמן, הגיעה לכדור הארץ חלק מהאוכלוסייה מלווייני "סטוז'אר" ומהכוכב הכפול סיריוס. הסיריוסים לא היו גזע אוהב קור, ולכן הם בחרו לעצמם מקום קרוב יותר לקו המשווה במזרח אפריקה. כאן הם בנו תחילה בסיסים ארוכי טווח, אליהם זרם זרם המהגרים. שם פרחה לאחר מכן למוריה הגדולה – גן העדן הסיריוסי הארצי! כוכב הלכת "אור" בקבוצת הכוכבים אוריון, בניגוד לכוכב הסיריוסי, היה מרוחק יותר מהשמש ובאופן כללי היה מכוסה בשלג, ולכן על כדור הארץ הם התמקמו קרוב יותר לצפון. הפיזיולוגיה והפסיכולוגיה האנושית שלהם בטמפרטורות מעל 18 מעלות עבדו במצב פחות אופטימלי ונתקלו בתקלות.
קסם וקונפליקט: לידת לוציפר
שתי הציביליזציות שהיגרו לכוכב הלכת שלנו היו אוקולטיות. איתן הגיע גם הקסם שלהן לכדור הארץ: מהכוכב הכפול – קסם סיריוסיאני, וממערכת אוריון – קסם אוריוני. מאוחר יותר, הקסם הסיריוסיאני יתפשט באטלנטיס, ולאחר קריסתה – במצרים הדינסטית. מקסם זה צמח בהמשך גם הקסם היהודי, אך לא זה שנמצא בקבלה. קסם הקבלה הוא רק הד קלוש של הקסם שברשות הדרג העליון של היהודים.
במהלך הגירתם ההמונית, שני הגזעים – הן מסיריוס והן מקבוצת הכוכבים אוריון – השאירו משקיפים במסלול כדור הארץ. מארה – מנהיג המשקיפים הקוסמיים – הצליח לאחר מכן איכשהו לסכסך על כדור הארץ את שני הגזעים המהגרים. ולפני כ-9 מיליון שנים הייתה מלחמה כזו, שאחריה במשך 5 מיליון שנים טובות כל שטח השקע הריפטי של מזרח אפריקה היה נתון לקרינה כה משתקת, שכל חיים באזורים אלו נקטעו.
תוצאותיה של מלחמה גדולה זו אילצו כמה מהאוריונים, כמו גם את החומים, להגר. חלק מהאוריונים נותרו בצפון, וחלקם חיו כעת יחד עם התושבים החומים של סיריוס באטלנטיס.
הקונפליקט הסתיים, כפי שמספרים כתבי יד בודהיסטים וודים, בהתערבות שתי המטרופולינים. הן הסיריוסים והן תושבי קבוצת הכוכבים אוריון ניסו להעניש את מארה על מעשהו הרע. אך הוא נמלט מנקמה אל התפרצויות של סופרנובה. לבטח מישהו עזר לו – ניתן להניח שאלו היו הנון-הומנואידים המוכרים לנו. קשה למצוא הסבר אחר. למעשה, מארה ייצג על פני כדור הארץ את האינטרס שלהם. הבריחה מרדיפה אל שדה הכוח של סופרנובה העניקה למארה שם נוסף. כעת החלו לכנותו לוציפר – נושא האור. עם הזמן הוא אסף סביבו את המשקיפים ששרדו ורכש בעלי ברית.
מאוחר יותר, מארה-לוציפר רכש לעצמו אגרגור חזק מאוד בשם שט-אנה. הוא הכפיף להשפעתו כמה ציביליזציות קוסמיות לא-אנושיות קשורות, תוקפניות למדי, בעלות ראשי לטאה, ולאחר שחזר לרמה הארצית, יצר את הפולחן הסודי שלו. פולחן זה בתוך הכהונה המקדשית – במצרית האל סת. לדוגמה, האילומינטי הם בין שומרי פולחן זה. ולאחר גשמי המטאורים, לוציפר החל להיקרא אל המדבר והמוות.
