אירועים היסטוריים מהאלף השמיני ועד האלף השלישי לפני הספירה.
הוודות הסלאביות-אריות מספרות כי כבר אלפיים שנה לאחר המבול הגדול, כל אדמות צפון אירואסיה התאחדו לקונפדרציה עוצמתית של בריתות שבטיות רוסיות. בצפונה, היא כללה את הרוסים-בוריאלים, ובדרומה – צאצאי הרוסים-אטלנטים: הרוסים-הודו-אירופאים ההיברידיים, כהי העיניים וכהי השיער. אירוע משמעותי זה התרחש בערך שמונת אלפים שנה לפני הספירה.
במשך כמעט שלושה אלפים שנה, אימפריה ענקית זו, שנשלטה ממרכז יחיד, שהתה בשלום והרמוניה. סדר ויציבות נשמרו כל עוד האוריאנים וצאצאי הרוסים-בוריאלים שלטו בארץ הרוסים. אולם באלף החמישי לפני הספירה עברה השלטון באימפריה הגדולה לצאצאי האטלנטים – הדרומיים כהי השיער בעלי גנים של ארכאנתרופים. הם החלו מיד לחלק את החברה הרוסית לאליטה ועבדים המשרתים אותה. יתרה מכך, לאליטה נכנסו אך ורק צאצאי האטלנטים, בעוד שהאוריאנים וצאצאי הבוריאלים נידונו לעבדות.
מלחמת אזרחים ותוצאותיה
מלחמת אזרחים פרצה באימפריה הגדולה. במהאבהארטה מהאבהארטה – הסיפור הגדול על צאצאי המלך ההודי הקדום קורו. זוהי אחת מיצירות הספרות הגדולות ביותר בעת העתיקה, הטוענת על עצמה שהיא מכילה הכל בעולם.
המחבר של המהאבהארטה מיוחס לחכם האגדי ויאסה (האלף השלישי לפנה"ס), שהוא עצמו דמות פעילה בסיפור.
מקור: © ויקיפדיה. המפורסמת מתואר כיצד לפני הקרב אחד הגיבורים הראשיים, הקשטריה ארג'ונה, בעצת כוהנים, יצא צפונה בחיפוש אחר נשק מוחלט. הפואמה מציינת שהוא ביקר בהרים, שם פגש את אינדרה עצמו ואפילו את שיווה. דווקא הוימאנות והאגניהוטרותדימוי הוימאנה חוזר למרכבות הנוסעות בשמיים של אינדרה (מלך האלים ושליט ממלכת האוויר) ואלים אריים אחרים, המוזכרים ב"וודות".
מקור: © ויקיפדיה. (חלליות מעופפות) היו הנשק שארג'ונה קיבל מהמורים-מכשפים הגדולים על חופי האוקיינוס הארקטי. בקרב הגדול ההוא בין טוב לרע שוב נעשה שימוש בנשק להשמדה המונית. עמודים ענקיים של פיצוצים מנשק קרינה וגרעיני התרוממו מעל כדור הארץ.
בקרב מפואר זה, כוחות הטוב והיצירה ניצחו שוב את יריביהם. אולם האימפריה העולמית הרוסית המאוחדת התפוררה, והתפוררה סופית. הצפון נשאר באופן מסורתי בידי האוריאנים והבוריאלים. ואילו הדרום והמערב, שנפלו תחת השפעת כוחות האופל, החלו להתפתח לכיוון שונה לחלוטין.
גורלן של תרבויות: הודו וסין
גם לאחר המלחמה וגם לפניה, הרוסים ניהלו מאבק בלתי פוסק וקשה נגד **יצורים דמויי חיות**. אם הומניזציה ודיכוי הקומפלקס החייתי שלהם התגלו כבלתי אפשריים, התרחשה השמדתם המוחלטת. לכן, באלף הרביעי לפני הספירה נאלצו הרוסים-בוריאלים להגיע להודו בגל גדול של מתיישבים וליצור שם מערכת קאסטות חברתית. מסיבות לא ברורות, אולי עקב איום של מלחמות אזרחים אינסופיות, התרחש בכל זאת חילוף גנטי בין הרוסים לתושבי הודו. אך למרות זאת, הקאסטות מילאו את תפקידן: היצורים דמויי החיות מעולם לא הגיעו לשלטון בחברה ההודית. חסמי קאסטות בלתי נראים אלה ממשיכים לפעול, ומגנים על החברה ההודית מפני חורבן עד היום.
המצב עם סין התפתח באופן שונה במקצת. כבר משנת 4500 לפני הספירה, הכהונה האפלה עסקה בצפיפות באזור זה. פולחני הקורבנות דוכאו בקושי על ידי הרוסים-בוריאלים. באיטיות אך בבטחה התרחש מיזוג של שני אגרגורים: הסיני והדמוני. כבר עד שנת 2400 לפני הספירה, הכובשים הבהירי שיער נבלעו בהדרגה בקרב הסינים. לא עזר להם לא גבורתם הצבאית ולא תרבותם הגבוהה והרבגונית. במקומם הגיעה מצפון השושלת של חואנג-די ויאנג-די. אולם הסינים לא גילו כל התקוממות צבאית או גלי אי שביעות רצון. מהשפעת הגזע הלבן הם החלו להגן על עצמם באמצעות התרבות מהירה. כמו עכברים ומקקים... – רבייה בלבד. תופעה זו נצפית על פני כדור הארץ רק בסין, ולא בזכות הגנטיקה, אלא בגלל התת-מודע הקולקטיבי של האתנוס הסיני, המוזן "ממקום לא ידוע" על ידי פוטנציאל אנרגיה אדיר. הקורבנות מילאו כאן תפקיד לא מבוטל.
כך, עם בוא שושלת חואנג-די לארץ "השמים", מיד פרצה בה התפוצצות דמוגרפית אדירה, שלדעת חוקרים רבים, לא נפסקה ולו פעם אחת בארבעת אלפים וחמש מאות השנים הללו!
מצרים ותופעת העם היהודי
באשר למצרים, האימפריה הרוסית הצפונית כבשה אותה כמעט 2000 שנה לפני הספירה, ותקפה ברגע הנכון. מסעה נתמך על ידי העם המצרי. אוכלוסיית מצרים, בהעניקה עזרה פנימית לצבא בעלי השיער הארוך, הפילה את שלטון השושלת התבאינית. במהלך 120 השנים הבאות, שלטו בעלי השיער הארוך על ארץ כמי. בתקופה זו בוטלה העבדות ושוקמו הקהילות. יש לשים לב במיוחד לכך שבמקום מערכת קאסטות אכזרית הונהגה היררכיה של מעמדות. בוטלו הכסף הראשונים שנוצרו – מטילי זהב במשקל מסוים, שאפשר היה להחליף אותם בכל דבר. כוהני אמון נשארו במצרים, אך איבדו את כוחם. ייתכן שחלקם האגרסיבי ביותר ברח לפטרוניהם במדבר. באותם זמנים, עמדו שלושה מקדשי סת' בחולות מדבר נוביה. עם הזמן, לאחר שהשלימו את רפורמותיהם, עזבו בעלי השיער הארוך את מצרים. כאליטת כהונה שולטת בצפון הארץ, הם השאירו את משרתי האל רע מחליופוליס. דווקא כוהני חליופוליס הם אלה שבלמו את התקפת כוהני אמון, שחזרו לשלטון בתבאי.
אך אל נשכח את היהודים. הם הגיעו לארץ כמי בשנת 1700 לפני הספירה כבר כעם "נבחר". מצד אחד, ל"שכלול", מצד שני – למפגש עם אדוניהם, אדפטי מסדר כהני סודי. חלקם, כעבור 150 שנה, בראשות משה, יצאו איתם למדבר סיני. יהודים טהורי דם (בצורתם הראשונית, כפי שיצרו אותם בעלי ראשי הנחש) כבר לא נותרו באותה תקופה. למצרים הם הגיעו כבר לא כשמים, אלא כהודו-אירופאים היברידיים, ליתר דיוק – רוסים. לכן, כוהני העיר אנו, או חליופוליס, במצרים, החלו לעבוד איתם.
משימה רוחנית ו"חינוך מחדש"
התוכנית הגנטית של ניכוס המוכנות אצל היהודים הייתה נחוצה לא רק למשרתי אמון, אלא גם לכוהני האל רע (או אתון). וזה היה נחוץ להם כדי להפוך את היהודים למורים – מנחים לכל האתנוסים ההיברידיים של הפלנטה! כוהני האל רע ידעו היטב על תוכניות יריביהם מתבאי. על הרצון הפשוט "לחטוף, לגרוף הכל לעצמם" לא ניתן להמשיך רחוק. ומה לגבי איסוף ידע, אז **"למה להמציא משהו 'חדש' אם הוא כבר קיים איפשהו?"** בדיוק בגלל זה במצרים כוהני חליופוליס לקחו על עצמם את החינוך המקיף של היהודים. ליתר דיוק, את האנושיות המקסימלית שלהם, אך מבלי להפר את הקומפלקס הגנטי של "הבחירה האלוהית". קומפלקס זה הם חתרו לשמר בכל מחיר. אבל לשמר אותו כך שלא הוא ישלוט בתודעת האדם, אלא להיפך, שהתודעה תשלוט בו. הם חתרו באמצעות קבלת ידע מסוים ופרקטיקות פסיכולוגיות על ידי היהודים לשנות ולהעלות את תודעתם של האחרונים לרמה הרוחנית של מעמד העובדים. למטרה זו הכהונה הבהירה השתמשה באופן נרחב בשיטות ריפוי בעיסוק, כאשר היהודים יחד עם בני הקהילה המצרים בנו משהו. בארץ כמי הם קיבלו גם השכלה וגם את אותה רוחניות שלא תאפשר להם להשתמש במורשת הגנטית החייתית שכבר אינה נחוצה.
הכל התנהל כשורה, אך כוהני האל רע כמעט שלא הספיקו. ממש מעט. עוד עשר שנים – ותהליך ההתאנושות היה הופך בלתי הפיך. כוהני אמון התערבו בזמן, ויצרו באכזריות בשנת 1550 לפני הספירה בהלה ואימה בכל רחבי הים התיכון. הם הבינו: כדי להגשים את תוכניותיהם ולהוציא את היהודים ממצרים במהירות האפשרית, הם יצטרכו הפגנת כוח דחופה. לכן, בים התיכון אורגנה קטסטרופה אזורית שלמה! ראשית, אגם מריס הורעל. גזע ההידרואידים הידידותי לא יכול היה עוד להשתגר ליבשה ולהתערב באינטלקטם העוצמתי בשינוי מכוון של מסלול האבולוציה הארצית. מתוך המים המורעלים יצאו בבהלה אפילו כל הדו-חיים.
שנית, במקביל לדרישתו של משה לשחרר, או ליתר דיוק לגרש, את היהודים ממצרים, התפרץ לפתע, ללא כל סיבה, הר געש רדום, מאה קילומטרים צפונית לכרתים. התפרצותו השמידה הן את הממלכה המינואית, שהייתה בת בריתה של מצרים, והן יצרה תוהו ובוהו חסר תקדים במצרים עצמה. החלה הגירת עמים מקומית. שלטונות מצרים לא ידעו מפני מי להגן: האם מפני הלובים, החיתים, או הנובים. באותו רגע לא היה להם זמן ליהודים המסכנים. ליהודים נאמר כי פרעה וכוהני האל רע, עקב האסון שפקד את האימפריה, מוותרים עליהם. כי מצרים עצמה נדונה, המים לשתייה בה הפכו לבעייתיים, מחלות פרצו, ובקרוב מאוד תפקוד את המדינה רעב. במדבר, כוהני הוודות היהודים המוארים לא יכלו לגבור על יריביהם באמצעות מרד. ברגע קריטי, מאין מבאים, פרצו למחנה היהודים לוחמים מצריים. אלו היו יחידות משומרי מקדשי האל אמון.
לאחר דיכוי האופוזיציה היהודית ושריפת המתנגדים על אש קטנה, כוהני אמון עסקו בחריצות ב"חינוך מחדש" של השבורים רוחנית. ו"חינוך מחדש" זה נמשך 42 שנה. היהדות עצמה נוצרה עבור היהודים על ידי אותם כוהנים עוד במצרים. היא נשמרה בסוד עמוק במשך זמן רב. לא כוהני חליופוליס ולא היהודים עצמם ידעו עליה. על שהות היהודים בחצי האי סיני נכתבו ספרים רבים, אך באף אחד מהם אין רמז למה שהיה העיקר עבור העם הנבחר. הכל מוסווה ומוסתר היטב. היחיד שהסיר את הלוט מעל סוד היהדות הוא ישוע. הוא אמר ישירות לסופרים ולפרושים (ענף של היהדות): "אתם מאביכם השטן, ותאוות אביכם חפצתם לעשות" (יוחנן ח:מד). כלומר, מצד אחד, היהודים הם אכן עם נבחר על ידי אלוהים, הנושא בתוכו שליחות של מורים רוחניים לגזעים ההיברידיים של כדור הארץ, ומצד שני – שליחות ההורסת את כל הלא-מושלם, הלא-צודק, הפועלת למען גלובליזציה וכן, באחוז מסוים, למען אינבולוציה בסדר העולמי.
התפשטות השבטים והשפעת כוהני אמון
כיבוש ערים רבות, כפי שניתן לחשוב מהתנ"ך, לא היה. היהודים כבשו רק את יריחו (או יריחו), שהייתה כמעט מתה, וגם זאת בעזרת נשק סוני סודי. בכך הסתיימו הצלחותיהם הצבאיות. אגדה יהודית עתיקה מספרת כי למדבר סיני, יחד עם היהודים, יצאו בסתר, לגלות מרצון, כמה מכוהני האל רע. צאצאיהם השיגו פיצול בכנען שנכבשה על ידי היהודים. כתוצאה מכך, 10 שבטים יהודיים, שסטו מהיהדות האורתודוקסית (קיינים ולויים נשארו עם כוהני אמון), החלו להתפשט כאזרחים שווי זכויות בכל רחבי מסופוטמיה, אסיה הקטנה ויוון. כמה שבטים ומשפחות בודדות חדרו לאיטליה ולגאליה העתיקה, שם מאוחר יותר, התערבבו עם האוכלוסייה המקומית, ויצרו את האתנוס הבורגונדי-בווארי. למעשה, מתערובת זו הופיע באירופה העם שלימים נתן את תחילתם של הגרמנים כהי השיער ובעלי העיניים החומות הראשונים.
הכאוס שנוצר באופן מלאכותי, יחד עם אובדן עצמאותה של מצרים, שימשו כסולם שבאמצעותו הגיעו כוהני אמון לשלטון עליון. הם הצליחו לבסוף לדחוק מההגה את יריביהם הנצחיים – כוהני השמש של העיר אנו, או חליופוליס. בדיוק אז החלו כוהני אמון בפעילותם ההרסנית הגלובלית בארצות אחרות. במה היא כללה? בראש ובראשונה, בהחלפת הכהונה ובהקמת מרכזים נסתרים משלהם בכל רחבי האויקומנההמילה "אקומניזם" בשפה היוונית-רומית התייחסה לכל העולם המיושב (עד כמה שהיה ידוע באותה תקופה).
מקור: © ויקיפדיה אז. למה? כדי לארגן בכל מקום פולחני ירח פגאניים פרימיטיביים, הדורשים קורבנות דם. יש לציין שכוהני אמון פשוט הוסיפו עצים למדורה שכבר בערה. פולחני הירח כבר צעדו במזרח הקרוב. אבל כוהני תבאי לא היו זקוקים למזרח הקרוב. הם היו זקוקים לפרס, הקווקז וכמובן – לאירופה. לשם בדיוק הם הפנו את מבטיהם הגרגרניים והשולטים. המנגנון לכפיית רצונם הטורפני היה כדלקמן: תחילה באיראן, בקווקז, ביוון, לוב, איטליה, גאליה ואיבריה, כמעט כל כוהני-המגדים מתו בפרק זמן קצר. לאחר מכן הם הוחלפו בכוח אדם שהוכשר במיוחד. כשברשותם מורשת האוקולט של אטלנטיס (נזכור את ידידנו חנוך), כוהני תבאי ביצעו פעולה כזו בקלות. כתוצאה ממאמציהם, ברחבי הים התיכון, בערך באותו זמן, קמו יותר מתריסר מרכזים אוקולטיים שונים. זה קרה בין השנים 1700-1600 לפני הספירה. בזכות זאת נוצרה רשת של שליטה אוקולטית על "מוחם" של שליטי איראן, מערב הקווקז, אסיה הקטנה, צפון אפריקה וכל מערב אירופה...
השפעת הכסף וסוף העידן: קרתגו ורומא
שוב נוצר כסף – המצאה גאונית המסוגלת לא רק להקל על חילופי סחורות, אלא גם להטריף את דעתו של האדם. תחילה – זהב, ועכשיו – שטרות... שהפכו לאל השני של האנושות הארצית, ולטיפשים – לראשון והחשוב ביותר. בימינו, האגרגור האכזרי והשלטוני של הכסף ואגרגור אמון פועלים כמכלול אחד. במאמצי ה"אפלים" השתנו הערכים באופן דרמטי: בחברה חולה החלו להעריך לא אנשים רוחניים ומוכשרים, אלא אלה שיש להם כסף. שיגעון? כן! אבל מי רואה אותו? יתרה מכך, תהליך הניוון תפס וגרר אחריו רבים מצאצאי האוריאנים והבוריאלים.
הם היו בכל מקום, המלמדים והרועים היהודים הללו – תחילה במצרים, עם היהודים בסיני. מסיני הם עברו לבבל. מבבל – לנינווה. לפני נפילת "מאורת האריות" של נינווה, כל חברתם מצאה עצמה בצור. מצור, כבר כסוחרים פיניקים, עברו במאה השלישית לפני הספירה לקרתגו. מקרתגו הם ניסו לשלוט במסעותיו של אלכסנדר הגדול. בראשו, כמו בראשו של נפוליאון, הושתל מיקרו-שבב, שאולי בקול, ואולי בדרך אחרת, הורה לו מה לעשות. חלק מהדברים הצליחו להם: אלכסנדר אכן הזיז את צבאותיו נגד האימפריה הצפונית של הרוסים. אך למלחמה רצינית זה לא הגיע. הקרבות הראשונים שהפסיד פיכחו את המלך-המצביא, ובנוסף הוא נפל בשבי הרוסים למשך כמה ימים. שם נודע לו למי הוא משרת ומה רוצים ממנו. אך החשוב מכל, אלכסנדר הצליח להבין היכן יושבים אותם "רוצים". ממסעו להודו המקדוני הגדול לא יכול היה לוותר. אולם בהודו הוא הראה את עצמו לא כאויב העם ההודי, אלא יותר כמיטיבו. את כל האדמות שכבש בהודו הוא מסר לאויבו ראג'ה פורוס, ובו זמנית הוציא להורג את אלה שבגדו בראג'ה. בהודו הבשיל אצל אלכסנדר התוכנית להגיע להירופנטיםהירופנט (יודע עתידות) – ביוון העתיקה, היה זה הכהן הראשי שחנך למסתורין.
מקור: © ויקיפדיה של אמון בקרתגו. זה מה שהביא למפלתו. ובינתיים, במערב פרצה עד מהרה המלחמה הפונית הראשונה. מי דחף את קרתגו למאבק נגד רומא, אפשר כנראה לנחש. קרתגו, כמובן, הייתה חזקה, אך לא מספיק כדי לנצח את רומא. ההירופנטים ויתרו עליה – קרתגו הפיניקית – וכפי שאומרים הנוצרים, שמו עליה "איקס". הם היו זקוקים עכשיו לרומא. ורק לרומא – אותה מדינה שנוצרה בחלקה על ידי צאצאי הבוריאלים, ובחלקה על ידי שבטי האיטלקים פרה-אירופאים איטלקים – הודו-גרמנים שהיגרו לאיטליה.
מקור: © ויקיפדיה.
