תקופת ההיסטוריה מראשית ספירתנו ועד המאה הארבע-עשרה
ובכן, קבוצת כוהנים מסוימת בודדה מהאבסולוט אחד מהאלים – רע (אל החכמה) ולקחה רק את חלקו ההרסני – אדון המדבר סת, ואחר כך מהתפיסה של האחרון הוציאה את איפוסתאזת השמש שלו – אמון, וכינתה זאת "האל האחד".
כפי שכבר הוזכר, לדברי ג.א. סידורוב, מהאגרגור החדש נוצרה הנצרות המוקדמת. היא לא נוצרה על ידי ישו; ישו לא יצר שום אמונה חדשה בעבר. קוסם מורד זה ניסה לשים מקלות בגלגלי ההירופנטים. והמניפולציה עם ישו, והדת התוקפנית החדשה, והכוונתה לשלטון גלובלי פלנטרי עתידי, נעשו בידע מעמיק. כעת עמד בפני המסדר עניין ניהול הדת החדשה.
המסדר נזקק לארגון בתוך העולם הנוצרי, שיתקיים, מצד אחד, ולא יאפשר לנצרות להשתנות לכיוון הכרת הבורא, במטרה לשמר את הסוד אודות התגלמותו העתידית של ישו ואת חוקי היסוד של היקום; ומצד שני, יהפוך אותה ל"כת טוטליטרית טורפנית". וארגון סודי כזה הוקם ברומא, ובקונסטנטינופול, ובאלכסנדריה בראשית המאה השנייה. במה עסקו הקבוצות הסודיות הנזכרות לעיל? בעיקר, בסינון ידע.
תפקיד התנ"ך והשמדת הידע
כפי שבטח כבר ניחשתם, התורה, התנ"ך ובהמשך הקוראן נכתבו על ידי אלה שהתחילו את הכל, עבור (העתידיים) יהודים, נוצרים ומוסלמים. נזכור שבאמצעות הברית הישנה והחדשה מוחדר למאמין: היהודים הם העם הנבחר על ידי אלוהים, והנוצרים הם עבדי אלוהים. יתרה מכך, ספרי הדת נכתבו בזמנים שונים. התנ"ך (התורה) נכתב עוד לפני גלות בבל (בבבל הוא רק תוקן). את הברית החדשה חיברו במאה השנייה ההירופנטים על בסיס המורשת הרוחנית של כת האיסיים. בדיוק בתקופת יצירת שלוש הקבוצות הסודיות. לאחר סיום עיבוד הידע העתיק (על העתיד) אורגנה השמדתן לא רק של ספריות רומא וקונסטנטינופול, אלא גם של אלכסנדריה. יתרה מכך, זה אורגן בצורה מיומנת מאוד: בו זמנית עם השמדת החלק המשכיל ביותר בחברה. לדוגמה, באלכסנדריה, תחילה המוני פנאטים ולגיונרים נוצרים רצחו את כל המלומדים, אפילו דמות כמו היפטיה לא נחסכה – פילוסופית, מתמטיקאית, נערה! ואז נשרפו הספרים המסוכנים ביותר. מאז, את תורתו האמיתית של ישו עצמו ניתן למצוא כעת רק בספריית הוותיקן... או בבלוג הטלגרם אבולוציית הסדר והכאוס כאן ועכשיו.
כל מה שהיה יקר ערך במיוחד מספריית אלכסנדריה, כמו גם מספריות קונסטנטינופול, אתונה ורומא, כבר הועבר עד אז. מה שהיה אמור ללכת לאיבוד, אכן אבד. כאשר כל הידע הדרוש לאספסוף של מנוונים רוכז באיטליה, התאחדו כל שלוש האחויות ברומא. במאה הרביעית, בישיבה סודית מיוחדת של קבוצות אלו, אושר המבנה העתידי שיהיה אחראי על בקרת צמיחת הידע של תושבי כדור הארץ בתרבות החדשה העולה. כל חבר בקבוצה היה מחויב כעת ליצור 12 אגודות סודיות חדשות, בלתי תלויות זו בזו ולא יודעות דבר על קיומן של מבנים דומים. אחיות בלתי נראות כאלה היו אמורות לשלוט באופן מילולי בכל מוסדות החיים בעולם, החל מדתות ועד לחצרות שליטים גותיים, וונטים ואף הוניים...
מלחמות באירופה והתפשטות הנצרות
החל מהמאה הרביעית (לאחר תחילת המתקפה הנוצרית) פורצת באירופה מלחמה עקובה מדם, ארוכה ומתישה. החברות הוודיות הצפוניות, בהבינן לאן עלולה הדת החדשה להוביל, ובראותן מי מסתתר מאחוריה, החלו להתאחד לבריתות ארוכות טווח ולשמור בכוח הנשק על חירותן הפוליטית והרוחנית. ארצות סקנדינביה: דנמרק, נורווגיה ושוודיה, התאחדו ביניהן והחלו לשאוף לברית עם רוס הבלטית. בתורה, רוס הוונדית (היכן שנמצאת כיום גרמניה – איחודי שבטים סלאביים – רינה, ריינה, לבה, מורביה הדנובית, אבותיהם של הפולנים, הקרואטים והסרבים מהבלקן) החלו לחפש במאבקם מול היהודו-נוצרים ותומכיהם ברית עם רוס המזרחית. בינתיים, במאה השישית, בשטחי איטליה וצרפת, במאמצי נוצרים ויהודים, קמה אימפריית המרובינגים האדירה, שמצד אחד, לפי האגדה היהודית, הייתה צאצאי דוד המלך התנ"כי, ומצד שני (זה כבר לנוצרים) של ישו המשיח עצמו. קיסר הפרנקים הזיז את כוחותיו מזרחה מעבר לרינה או – הריין, כנגד קונפדרציית השבטים הרוסיים ובעלי בריתם. המערב החל לתקוף, המזרח נאלץ שוב להתגונן. אך הפעם, בניגוד לעבר, למערב היה בפני הנצרות גם נשק אידיאולוגי אדיר. הכהונה העל-יהודית נוכחה לדעת, בדוגמת מלחמות העבר, שעם צאצאי אוריאנה – היפרבוראה, כל עוד הם דבקים בתפיסת עולמם הוודית העתיקה, לא ניתן להתמודד בכוח הנשק. לכן, לפני צבאות הפרנקים, בכל הארצות החופשיות משכרות נוצרית, נעו המוני נזירים – מטיפים – מיסיונרים. מצד אחד, הם ניסו להראות ל"עובדי אלילים" את יתרונות האמונה הנוצרית החדשה, מצד שני, בסיפורם על עוצמת האימפריה הפרנקית, הם החדירו פחד וספק בכוחותיהם.
ברור שבמרחבי אירופה הוודאית התנהל מאבק רציני נגד המיסיונרים הנוצרים. לא בכדי יש לנוצרים כל כך הרבה קדושים וקדושים מעונים. אך בכל זאת, שורשי ההתפשטות האידיאולוגית הזו נטועו, ויש להודות בכך. אילו לא היו המיסיונרים ומבקשי האמונה הללו הולכים לפני צבאות הנוצרים, אירופה ובוודאי רוסיה המזרחית לעולם לא היו הופכות לנוצריות. צבא האימפריה המרובינגית, לאחר ניצחונו על עם סלאבי כלשהו, שאף מיד להמיר את הרוסים ששרדו ל"אמונה האמיתית". את אלה שלא רצו לקבלה, הם השמידו כליל.
קונפדרציית רוסיה עם בנות בריתה, הפעם הפינים, ליטאים והסקנדינבים, חסמה את דרכן של כוחות הגלובליזציה המערביים. הדבר היחיד שהקונפדרציה של האיחודים השבטיים לא הספיקה להתמודד איתו במאה השביעית היה מתן עזרה בזמן לסלאבים הריינים (הגרמנים). והעניין כאן לא היה חוסר ארגון או חוסר רצון לעזור לאחיהם, אלא משהו אחר לגמרי. הם היו עסוקים באווארים. העובדה היא שבשנת 525, הגיעו האווארים לשטחי רוסיה המזרחית ממעמקי אסיה, נסוגים מפני לחץ הטורקים. עם חזק ואכזר. מכה פתאומית של האווארים ממזרח השמידה את האיחוד הדרום-רוסי של האנטים. האווארים שלטו במרחבי הערבה של אזור הים השחור במשך כמה שנים. הם לא העזו רק לצפון. והמלחמה נגדם דרשה כוחות ואמצעים אדירים.
מכל האמור לעיל עולה כי לכל הערים העתיקות בגרמניה יש שורשים סלאביים. כולל בירתה ברלין! ואי אפשר להתחמק מכך. העובדות נשארות עובדות. הגרמנים, מאוחדים על ידי האימפריה הפרנקית המרובינגית, ונתמכים על ידי המערב היהודי-נוצרי, חצו בסוף המאה החמישית את הרינה הסלאבית (הריין) ובמשך שבעה וחצי מאות שנים של תנועה מזרחה, מלחמה אכזרית אינסופית, לקחו מהעם הרוסי את אותו חלק מן המישור האירופאי הנקרא כיום גרמניה. לא בכדי היסטוריונים ישרים מסוימים, כולל גרמנים, מכנים שטח זה בית קברות סלאבי.
מאבק פנימי ברוסיה והשפעת אגודות סודיות
עד שנת 988 הצליחה האימפריה הרוסית לבלום את לחץ המערב. אך עם קבלת הנצרות, רעיונות הקוסמופוליטיות וה"אושר הכללי" בכל זאת חדרו לאדמת רוסיה. הם הובאו על ידי נציגי אגודות סודיות ויהודי כזריה. מנקודה זו ואילך החל ברוסיה, ומאוחר יותר ברוסיה, מאבק פנימי. כוחות יצירת הידע והרוחניות תמיד ניסו לדחוק החוצה את ה"זיהום" המערבי. הזיהום, בתורו, הנתמך על ידי הון מערבי, חדר עמוק יותר ויותר.
השפעתן של אגודות סודיות השתקפה לרעה גם על הדת המוסלמית. בראשית דרכה (מיום ייסוד הדת) היה אללה אצל הערבים אלם הוודי העתיק שלהם. בעברית – אלוהים, גם אדוני. לשֵׁמִים של ערב הוא היה ידוע כרוח של טוב ואי-אלימות. תורתו היא זו שהולידה את האסלאם הקוראני. אותה דת שבימינו כבר לא קיימת. היתר, המיוחד והרוחני ממה שמתרחש אצלנו וחושף את הסוד, הוסר. הסוד העיקרי של הנבואות על מרכזי הטעויות-חטאים ועל חוקי ספר ארון הברית בדת צעירה זו מת כבר במאה העשירית. קרה לה אותו דבר שקרה לתורתו של ישו. דבר אחד כתוב, אך בפועל זה אינו שלם כלל (וחצי אמת היא שקר) ומובן רק בעתיד המתגשם או למעמיקים בלימוד. טכנולוגיה ישנה ואמינה לשינוי והעברת אידיאולוגיה למישור אחר.
הטמפלרים: היסטוריה נסתרת ואימפריה פיננסית
גם הידע האמיתי על תפקידה של אגודת הטמפלרים הסודית בהיסטוריה הוסתר. יותר מדי קשור אליהם. אך עם אבירי היכל שלמה לא הכל פשוט: המסדר קם בתקופת מסע הצלב הראשון (1095). לאחר כיבוש ירושלים, תשעה אבירים צרפתים התעסקו בארכיאולוגיה. הם חפרו למעלה משנתיים במחילות העיר. בעיקר, הם חפרו במקום המקדש הירושלמי לשעבר. מובן שאבירים חיפשו משהו, וחיפשו משהו שהכירו היטב. וסוף סוף הם מצאו. לפי המסורת, האבירים הצרפתים חשפו אוצר כלשהו במחילות מקדש המלך שלמה. לאחר מכן, באותה מחילה, הוקם מסדר האבירים הטמפלרים. הם מצאו שם את מורשת דודו של חנוך, כלומר, הם קיבלו לידיהם את הטכנולוגיה ליצירת מערכת אשראי-פיננסית על פני כדור הארץ, ושנית, מפה עם ציון מדויק היכן מוסתר הכסף הדרוש ליצירת המערכת הפיננסית (שנמצא שם עוד מימי אטלנטיס).
לכן, כאשר המסדר עבר לאירופה, הוא היה ארגון אמיד מאוד. וכסף זה היה כה רב, עד שהם הציפו בו את כל אירופה. באמצעות כסף זה, הם – אבירי המקדש בכל העולם הקתולי ואף מחוצה לו (באותה פלשתינה ואסיה הקטנה) – הקימו את הבנקים שלהם. יתרה מכך, כל בתי ההלוואות שלהם היו קשורים למערכת פיננסית אחת. הטמפלרים היו הראשונים שהציגו שטרות חוב או אישורים לחוב, שבאמצעותם ניתן היה לקבל כסף שהופקד בבנק שלהם בכל מקום: בגרמניה, בפולין או בירושלים עצמה. בקיצור, בכל מקום אליו התפשטה האימפריה הפיננסית שלהם.
הטמפלרים והפלישה המונגולית
ההיסטוריונים מאירופה ומונגוליה מכירים היטב את התכתובת בין האפיפיור הרומי הונוריוס השלישי לבין ג'ינגיס חאן ונציגיו המהימנים בחורזם הכבושה על ידי המונגולים. האפיפיור הונוריוס השלישי החליט בעזרת העורלה לקתלג את הנסיכויות הרוסיות. בנוסף, הוא התכוון להביא לקבלת הנצרות גם את אימפריית טימצ'אק-ג'ינגיס חאן. לשם כך הוא שלח טמפלרים לעורלה, ובמקביל להם מיסיונרים אמינים ביותר. למיסיונרים בעורלה נכרתו ראשיהם מיד. את הטמפלרים לא נגעו. הם נזקקו לטימצ'אק כמתורגמנים, בקיאים בארצות המערב ומומחים ליצירת כלי מצור. הטמפלרים עצמם נסעו למחנה הסקיתים הסיביריים או הטטארים בשמחה. הייתה להם תוכנית משלהם.
הטמפלרים השתוקקו להשמדת האפיפיורות. הם ניסו, ככל יכולתם, לכוון את הצבא אל הוותיקן – אל אויבם המושבע, אל זה שבסופו של דבר השמיד אותם. הטמפלרים עזרו ושירתו את הטטארים בכל, כמדריכים, מתורגמנים ואף כמפקדי צבא.
פלישת האורדה לרוסיה נערכה, אך בראש ובראשונה, נגד אותם נסיכים שכפו בכוח את הנצרות בנסיכויותיהם. ההיסטוריון-סופר קרמזין וכמותו המציאו אגדה על סבלם האינסופי של העם. אגב, מתוך מאתיים ערים רוסיות שרפו הטטארים רק ארבע עשרה. יש לומר שזה לא כל כך הרבה. ואז מה קרה? לאחר חיסול ה"זיהום" הנוצרי הפרו-מערבי (היחס הפנאטי) ברוסיה? ובכן, לאחר מיגור הקנוניה הנסיכית הפרו-מערבית, האיחוד בין האורדה לרוסיה בעצם התרחש. אך, ככל הנראה, מה שהכס הקדוש רצה ממנה, האורדה לא עשתה.
לאחר מכן הוטלה המכה הראשונה על פולין על ידי האורדאים. אחר כך נכבשה קרקוב. בהמשך שלזיה, מוראביה. ב-9 באפריל 1241 הובסו האבירים הפולנים-גרמנים המאוחדים. לאחר מכן – הצבא ההונגרי. בשנת 1242, לאחר שכבשו את סלובניה וקרואטיה, כבשה האורדה את זאגרב, אחר כך נפלו תחת מהלומות האורדאים סרביה, בוסניה, בולגריה... אחר כך הגיע תורה של אוסטריה. לאחר מכן ארגנו הטמפלרים ברית בין באטו לבין הקיסר הגרמני פרידריך השני נגד איטליה, צרפת והוותיקן. נשאלת השאלה, מדוע הפך פרידריך הוהנשטאופן פתאום לידיד ולבעל ברית של באטו? הכל פשוט מאוד. הקיסר הגרמני התגלה כגרמני ודי. הוא ויתר על הנצרות עוד בנעוריו ושב לדת העתיקה. הייתה לו אפילו משפחה פוליגמית. לכן האורדה לא נכנסה לגרמניה, וכל כוחותיה הושלכו דרומה אל חופי הים האדריאטי ואיטליה.
אבל לא הצליחו לסיים את האפיפיור ופמלייתו משום מה: מישהו, עוד לפני פלישת האורדה (משוער שהטמפלרים עצמם עשו זאת), בזכות נשק בלתי ידוע שנמצא במגדלים התת-קרקעיים של החכם חנוך, השמיד חלק מהכהונה הוודית ברוס ובאורדה. זו הסיבה שבגללה ארגן החאן מלחמה נגד הנצרות והאפיפיורות. זה היה מעין נקמה על כוהניו, שאחרי מותם קרס גם כיפת ההגנה האזוטרית השדה.
כאשר צבא הוותיקן הובס בסתיו 1242 והאפיפיור עצמו נמלט מאיטליה לצרפת, אז בעלי הבית עצמם לקחו את העניינים לידיים. הם לא יכלו למסור לטבח את יציר כפיהם: הכנסייה הקתולית, ראשה, והחברה האוקולטית הסודית בוותיקן... החלה שרשרת של מקרי מוות בלתי מוסברים. עקב מותו של החאן הגדול של הסאבירים אגיי בעיר סאריי במחנה האורדה, החל מהומה. לכן באטו נאלץ לנטוש הכל ולמהר בבהילות לסאריי. מכה זו הונחתה כאילו בגב, במקום שבו איש לא ציפה לה. אז בשנת 1246 מת הנסיך הגדול ירוסלב, ארבע שנים לאחר מכן ידידו ובעל בריתו פרידריך השני. באותה שנה, 1250, נפטר באטו או באטה, ושנתיים לאחר מכן בנו המאומץ אלכסנדר ירוסלביץ'.
התחייה של האורתודוקסיה: סרגיי רדונז'סקי
במאה הארבע-עשרה, מתוך הדואליזם הדתי הוודאי והנוצרי, במאמציו של סרגיי רדונז'סקי, נולדה אורתודוקסיה נוצרית חדשה לחלוטין ומאשרת חיים. בהיותו וולחו (כהן פגאני) רב-השראה, הצליח פסבדו-נוצרי זה בתוך זמן קצר להפוך את הנצרות בסגנון יווני, שהגיעה לאדמת רוסיה, עם עבדותה וכניעותה לכוח ולשלטון, לדת שונה לחלוטין. סרגיי רדונז'סקי שילב את תורתו בעדינות רבה בנצרות האורתודוקסית. והוא עשה זאת בצורה כה בלתי פולשנית ומשכנעת, עד שאפילו נוצרים פנאטים האמינו לו. הוולחו סרגיי מעולם לא התווכח עם איש. בתורתו הוא תמיד נשען על ישו. במהותו, חסיד זה של האורתודוקסיה הצליח לעטוף את תפיסת העולם הוודית הארית העתיקה בצורה נוצרית. והוא עשה זאת בכישרון כזה, שאפילו בעלי רצון רע לא ראו במעשיו דבר חשוד. כנסיית סרגיי רדונז'סקי הכחישה את הכינוי "עבד אלוהים". בתקופת סרגיי הקדוש, הרוסים כינו את עצמם, כמו בעבר בתקופה הוודית, נכדי אלוהים. קבוצתו של סרגיי רדונז'סקי, על ידי המרת חלק מהידע הוודי העתיק למונחים נוצריים, יצרה תורה מיסטית אורתודוקסית סודית – ההסיכאזם, שאותה החלה ללמד את כל הכמורה הרוסית. ברוסיה נוצרה הגנה אזוטרית עוצמתית נגד ההשפעה האוקולטית של הכהונה האפלה, שלא נופלת כהוא זה מכוחות הנפש של המערב.
