התנגדות רוחנית וקרב קוליקובו
האמונה הוודית הרוסית העתיקה עברה ללקסיקון נוצרי. הרי בטהרתה, תורת המשיח הייתה אף היא וודית, כלומר סולארית. אך חסידי הירח לא השלימו עם זה. שימור הרוחניות ברוסיה לא סימן שלטון מוחלט של האופל. רפורמה דתית נוספת נדרשה בדחיפות. קבוצת סרגיי רדונז'סקי הגנה על נפשו של השליט ממוסקבה באופן אמין. מכאן שנשארה תקווה אחת למלחמה. הפעולה העיקרית של המערב נגד הנצרות האורתודוקסית הוודית הרוסית הייתה פלישת טטרים-מונגולים חדשה שאורגנה על ידו. וכך, באביב 1380, צבא הערבה העצום של ממאיי יצא מהוולגה אל הדון.
אז המערב לא לקח בחשבון, שסביב כנסיית סרגיי רדונז'סקי החלה רוסיה, המפוצלת מבחינה רוחנית, להתאחד. עתה, גם הרוסים הוודיים וגם הנוצרים מצאו שפה משותפת. במידה רבה לא היה להם על מה להתווכח, ובטח שלא להרוג אחד את השני. עתה, גם אלה וגם אלה ראו במערב מוקד רוע ומדון, ממלכה של שדים, אשר, כדי לכבוש את עולם הארים — הרוסים, עיוותו את תורת המשיח האמיתית והציבו אותה בניגוד לוודית.
לכן, לאחר ההתקפה של ממאיי על רוסיה בשדה קוליקובו ב-8 בספטמבר 1380, הודות למאמצים משותפים, נשמעה המנון הניצחון הרוסי. באותו זמן, תמורת האטאמן ההרוג, העניק הנסיך דמיטרי ריוריקוביץ' את הדון לקוזאקים. אך במהלך פלישת החאן הטטרי טוכטמיש על מוסקבה (1382), הצליחו המטרופוליטן קיריל ואנשיו, כשדמיטרי הנסיך לא היה בעיר הבירה, לפתוח בבגידה את שערי הקרמלין לטטרים. מעניין שהטטרים לא הספיקו לבזוז את מוסקבה, אך הספיקו לשרוף את ספריית הנסיך. שם אוחסנו ספרים שנאספו על ידי סרגיי רדונז'סקי עצמו.
השפעת המערב ו"אפלת מוסקבה"
לתדהמת האפיפיור, הנסיך הליטאי לשעבר, שהפך למלך פולין ונשלט על ידי הוותיקן, עבר לצד רוסיה. ובשנת 1410, השנה הטרגית עבור המערב, הביסו כוחות רוסיה, ליטא ופולין את המסדר הטבטוני ניצחון מוחץ.
חלף זמן, ובשנת 1480, כפתה אשת איוון השלישי, נסיכה ביזנטית לשעבר — סופיה פלאולוג — את מאזן הכוחות לטובת המערב. גבירה יווניה אצילה זו הצליחה, באמצעות הפטריארך האורתודוקסי הרוסי (בתוספת השפעה אזוטרית חזקה), לשכנע את בעלה כי מוסקבה צריכה להיות היורשת של ביזנטיון שקרסה. מכאן, רוסיה הייתה מחויבת להפוך לשומרת המסורת הרוחנית הביזנטית — כנסייתה. הבחירה נעשתה. ברוסיה שוב, כמו במאה העשירית, החלה "אפלת" דתית. שוב נערמו מדורות של ספרים, שוב נערכו ציד מכשפות: לא רק כוהנים וודיים הוטבעו ונשרפו, אלא יחד איתם גם תומכים סרבנים של האורתודוקסיה הרוסית האמיתית.
איוון ואסילייביץ' רוריקוביץ' (שנת עלייתו לשלטון 1540 — התגלמות המלאך מיכאל) לא הצליח עם הבויארים-הבונים החופשיים. חלומם הכחול על שיעבוד האיכרים הרוסים החופשיים לבויארים ולמנזרים (כמו במערב) התנפץ על רצונו הברזלי של הצאר איוון ואסילייביץ'. הצאר אהב את עמו והבין היטב מה רוצים לעשות איתו. הצאר גם הבין מי דוחף אותו לפשע. זו הסיבה שהוא הפך לאיום. כן, הצאר איוון שפט את הבויארים. הוא שפט על בגידה, על מעילה. ורבים מהם הוציא להורג. אך מעולם לא העניש הצאר איוון ואסילייביץ' האיום חפים מפשע. בענייני החשודים הוא טיפל באופן אישי. כל יוזמה שובשה. בצבא, אנשים נאמנים לצאר ולרוסיה הושמדו או נבגדו. אספקת מזון ונשק לצבא עוכבה. בקיצור, נעשה כל מה שאפשר ואי אפשר, כדי לערער כמה שיותר את כס המלוכה של מוסקבה ולשלול ממנו את תמיכת החברה.
השושלת הריורית (Rurikids) התגלתה כאגוז קשה לפיצוח, והם חוסלו בהדרגה. במקומם, הועלו הפרוטז'ה שלהם — הרומנובים. הרומנובים, בהוראת המערב, ביצעו שוב התנצרות. בכך נפטרנו מכנסיית סרגיי רדונז'סקי ובו בזמן הכריזו על שליש מאוכלוסיית המדינה כפורשים. הכל שונה לפי כללי השטניזם — הפרד ומשול!
שלטון שושלת רומנוב נמשך מאות שנים (מ-1630 עד 1918). ביניהם היו גם שליטים טובים בעלי רוחניות גבוהה, אך הם חוסלו במהירות. הרומנובים, לאחר עלייתם לשלטון, עסקו מיד בכתיבה מחודשת של כל ההיסטוריה הרוסית העתיקה על פי רצונם. מובן שהרומנובים מילאו הזמנה ורצו להישאר על הכס כמה שיותר זמן. יחד איתם עסקו בכתיבת ההיסטוריה גם הגרמנים — מילר, שלצר וחבריהם... אגב, הם לא היו רק גרמנים, אלא אילומינטי, לשכה בונית חופשית, שנוצרה במיוחד כדי לשלוט על כל המדע הארצי, מובן שגם על המדע ההיסטורי. האילומינטי גם המציאו את המיתוס על פלישת הטטרים-מונגולים, על עול אסייתי בן שלוש מאות שנה על רוסיה.
נפילת האימפריה הרוסית ועליית הבולשביקים
כל זה מובן. מה שלא מובן: השנאה הפתולוגית של הרומנובים לעם הרוסי. כן, הם היו פרו-מערביים, אבל גנטית, לפחות עד פיטר הראשון, כולם היו רוסים. הצאר פיטר הצליח להפוך את ארצו שלו למושבה. פיטר הראשון – כלב נאמן לאדוניו המערביים, בונה חופשי ומשחית, תחת מסווה של הוצאה מחודשת של ספרים, מפות ומגילות רוסיות עתיקות, השמיד את כל הספרות העתיקה של רוסיה. הוא לקח מרוסיה את ההיסטוריה שלה בת אלפי השנים. הוא היה הראשון שבעזרת צו מלכותי החל לשכר את העם הרוסי. הוא הביא לרוסיה טבק, חשיש וקוקאין. הוא היה המקדם הראשון של נישואי תערובת ומוביל של כל מה שמערבי. הרומנובים הוצבו על כס המלכות הרוסי רק כדי שיהיה קל ופשוט לשלוט בהם. ולא בגלל שהם חדלו להתאים. פשוט הגיע הזמן לאפשר ליהודים לעלות לשלטון ברוסיה.
סטוליפין שולח את הדומה להתפטרות, שהתנגדה לחוות חקלאיות. הוא מסכים עם הצאר, וברגע שאין דומה, הוא מעביר את חוק החוות החקלאיות. כשהחוק נכנס לתוקף, כבר אי אפשר היה לעצור כלום. מופיעות חוות חקלאיות. האיכרים מקבלים אדמה בפועל. רוסיה עולה מהמקום השביעי לראשון, פורחת, והכל מצוין. ואין צורך להדיח את הצאר, כי כולם מאושרים, כולם מרוצים, הכלכלה מתקדמת בקצב מדהים, ובדיוק ב-05.09.1911 סטוליפין נרצח. זה לא מקרי.
מדוע זה שיכול היה להציל את רוסיה נהרג בדיוק ברגע שנותרו יממה להצלתה? כנראה, מנקודת מבטם של כוחות עליונים, מישהו החליט שהצלתה הכלכלית של רוסיה תהווה ערובה לחורבנה הרוחני. כי מה שקושר את האדם הכי חזק זה בית וחלקת אדמה. הרגע הזה של "אני מוגן" – זה אחד מרגעי הקשירה החזקים ביותר, ודווקא את זה שורשו מרוסיה. הצמיתות שללה מרוב העם את האפשרות להחזיק בבית אישי ובחלקת אדמה משלהם. כלומר, למען שמירת הרוחניות בכל העולם, מנקודת מבטם של כוחות עליונים, למען הדוגמה, במדינה מסוימת לא הייתה אמורה להיות הבטחת גורל מוצלח, טריטוריה. לכן, ברגע שרוסיה התקרבה, סבלה רבות, למושג "חקלאות", "אדמה", אז שוב הכל נמחק על ידי הבולשביקים שהגיעו וכבר הראו שהאדמה שייכת רק לעם (בהבנה מופשטת של תוכנית זו).
הרוחניות של העם הרוסי השתנתה לנגד עיניהם. וכך התפצלה רוסיה הגדולה לשני חצאים. האחד שוב מצא את עצמו באגרגור של יהוה, השני, אף שנשאר בלבו עם "אב שבשמיים", מצא את עצמו מחוץ לחוק. כדי לרסק סופית את האימפריה הצפונית, המערב, שויתר על שירותי בובות הצאר משושלת רומנוב, עורך ברוסיה שתי מהפכות בזו אחר זו. ברוסיה, לראשונה בהיסטוריה, עולים לשלטון תלמידי חכמים-יהודים, כולל איליץ' לנין. מיטב אנשי המדינה נשחטו. טרור אדום, מלחמת אזרחים – הכל פגע ברוסים. מכל העושר של רוסיה הוצא למערב בגלל לנין. נדמה היה שהכל נגמר. אבל משום מה, בתחילת שנות הארבעים כמעט לא נותרו יהודים בממשלת המדינה. "הגרוזיני" המוזר, הבלתי מובן למערב, סטלין, פתאום מתחיל לנהל ברוסיה או בברית המועצות מדיניות של הצלת העם הרוסי. כל מאמצי המערב שוב מתבטלים.
תקופת סטלין והתחייה שלאחר המלחמה
יש לציין שטרוצקי קלקל הכל לסטלין. אף שלסטלין הייתה סמכות חקיקה עליונה, לטרוצקי הייתה סמכות ביצועית והוא עשה שם כל מה שרצה. פיקוד הצבא האדום עמד מאחוריו כחומה. במלחמת האזרחים הוא היה קומיסר ההגנה. קצינים רבים קיבלו מידיו גם תפקידים וגם דרגות... זוהי הטרגדיה של עמנו. לב דוידוביץ', שאיבד את השלטון העליון ברוסיה הסובייטית, ניסה בכל כוחו להחזיר אותו, אך כיצד יכול היה לעשות זאת? בשיטה הישנה והמוכחת של סבא: או ליצור כאוס במדינה ולעורר מלחמת אזרחים, או להפיל את הממשלה הפרו-רוסית באמצעות מלחמה נוספת עם המערב. לייבה דוידוביץ' לא טרח על פרטים קטנים כדי להשיג את מטרתו, הוא הפעיל את כל ארסנלו. השלטונות המקומיים, באמתלות שונות, החלו להשמיד את העם. למרבה המזל, גם שירותי הביטחון הובלו על ידי יהודים... אם סטלין לא חתם על מסמכים להוציא מישהו להורג, בהתחלה לא הייתה לכך שום חשיבות – "האשמים" נהרגו בחשאי בכל זאת. תמורת התווית "קונטרה". קונטרה היה צריך לחסל בכל האמצעים הזמינים. תחת רעש השמדת הנפמנים, נספו מאות אלפי חפים מפשע. עכשיו כל המעשים האלה נהוג להטיל על סטלין, אך אנשים לא מבינים שהכוח האמיתי אינו זה שנמצא איפשהו, אלא זה שנמצא לידך, ויתרה מכך, מוגן על ידי גופים פליליים מדכאים.
יוסיף ויסריונוביץ', כמובן, הבין מה קורה ומי עומד מאחורי כל הטבח העקוב מדם הזה, שהקו של תומכי טרוצקי הוא מלחמת אזרחים שנייה, או אולי מלחמה חדשה... רק שאדונם לייבה ברונשטיין יגיע שוב לשלטון העליון... סטלין בחן בקפידה את מסמכי המדוכאים, אך לא יכול היה למצוא בהם פגם. אנשים תחת עינויים, ככלל, הפלילו את עצמם... ואז יוסיף ויסריונוביץ' הקים במקביל למבנה הדיכוי של הנ.ק.ו.ד. מודיעין סודי משלו. מודיעין כיס זה היה כל כך חבוי, שאף אחד לא ידע עליו דבר, לא בשירות הביטחון, לא בקרמלין, ולא... מעבר לגבול... סטלין כיוון מבנה זה לאיסוף חומר בעיקר נגד ה"לוהטים". וכעבור זמן מה, יוסיף ויסריונוביץ' מצא על שולחנו את המסמך הבא:
