היררכיית הצ'אקרות
חשוב להבין כי ההיררכיה המתוארת נסתרת מעיני המתבונן הלא קשוב. פחות או יותר, האדם מסוגל לתפוס את הרעידות של שלוש רמות: הצ'אקרה האבולוציונית שלו ושתי הצ'אקרות הסמוכות לה (בקושי). יתר הזרמים נמצאים עבורו בתחום האגדות, הפנטזיות, המיתוסים או סיפורי מטיילים על חיי הילידים במרכז אפריקה. לאנשים הנבדלים זה מזה בשתי צ'אקרות ברמתם האבולוציונית (לדוגמה, אדם מאניפורה ואדם וישודהא) קשה מאוד למצוא שפה משותפת. בפועל, סוג אחד בלבד של קשר אפשרי ביניהם: מורה רוחני גבוה, כאשר האחד מהווה עבור השני אידיאל שהתגשם בנס, אליו ניתן להתקרב רק ביראת כבוד עמוקה, לעיתים רחוקות ולא למרחק קרוב מדי. בתרבות המערבית המודרנית, יחסים כאלה אינם מקובלים, מה שמדלדל אותה מאוד ומעכב את התפתחותה, שכן הוראה רוחנית גבוהה ותלמידות טבועות בטבע האדם, ולימוד גבוה בלבד, ככלל, אינו מספיק לו – הוא זקוק גם למורה חי.
הבדל אבולוציוני של צ'אקרה אחת מאפשר לבני זוג הבנה הדדית, אך בתנאי ששני האנשים תמיד מודעים לכך ומתחשבים בו. למעשה, אלו הם יחסים של הוראה רוחנית מעשית, בין אם השותפים רוצים להכיר בכך ובין אם לאו. ניסיונות התעלמות מההבדל ברמה האבולוציונית על ידי אחד מהם בלבד מובילים במהרה לתוצאות עגומות. כאן, האגרגורים המובילים מחלקים את התפקידים בצורה ברורה מאוד, ולבני האדם לא נותר אלא להיכנע. אחרת, הם נכנסים לקונפליקט לא רק (ובעיקר לא) זה עם זה, אלא עם רצונם של שני האגרגורים.
כעת נבחן את הרעידות האופייניות של מישורים שונים. הן מגדירות את הפאתוס, או את התוכן העיקרי של חייו ופעילותו של האדם (המערכת).
המישור המולאדהארי
המישור המולאדהארי מעניק את הפאתוס של שמירה על מה שהושג זה עתה, של מלחמה באויבים המנסים לקחת זאת ולזרוק את האדם מהעמדות שאותן כבש בעמל כה רב ובחסרון. זהו, בפרט, הפאתוס של המהפכה. התוכן העיקרי של המישור המולאדהארי – המישור הראשון של צ'אקרה חדשה – הוא המאבק בכוחות (חיצוניים ופנימיים) המנסים למשוך את האדם לרמת הצ'אקרה הקודמת. לדוגמה, במעבר מסוואדהישטאנה למאניפורה, כלומר ברמת מאניפורה-מולאדהארה, האדם נלחם בעצלותו שלו, בבטלה שלו ובטפילות העצלנית שלו, ובמעבר ממאניפורה לאנהאטה, כלומר ברמת אנהאטה-מולאדהארה, פיתוייו העיקריים הם קשיחות, חוסר סובלנות ותוקפנות.
המישור הסוואדהישטאני
המישור הסוואדהישטאני הוא פאתוס חיים יציבים המפרנסים את עצמם, קטיף פירות ההצלחה של המישור הקודם. שפע, שמחה, ניצול ירושה שהתקבלה בחינם. כאן מאמצים מניבים תוצאות במהירות. והדגש הוא בבירור על התוצאה, ולא על העבודה המקדימה. כך, ילדי המהפכנים ועשירי הכסף החדשים מבינים רע מאוד את הוריהם, ומסוגלים להפוך כל דבר לחג, ואת הסבל האמיתי והעבודה הקשה של הדור הקודם – לאגדה יפה, אליה המשתתפים האמיתיים עם זיכרונותיהם האובססיביים משתלבים די רע.
המישור המאניפורי
המישור המאניפורי מעניק את הפאתוס של התחזקות, של יצירת מבנה יציב, או מערכת ניהול, התומכת בהישגים, ניתן לומר אף, פריחת החיים במישור הקודם, אשר כמובן היה במידה רבה כאוטי ולא מאורגן. מבנה יציב זה, עם זאת, נוטה לקשיחות מסוימת ומתחיל עם הזמן לאיים על אותם חיים, שנוצרו לשגשוגם המוגבר, ובמידה ידועה לטפיל עליהם. לגבי שלב התפתחות זה נאמר: "על מה שנלחמו, עליו נפלו".
המישור האנהאטי
המישור האנהאטי הוא פאתוס של אהבה נעלה, כפי שהאדם מבין אותה, של הארה וטהרה: כאן איכות עדיפה בבירור על כמות (בכך נבדלת אנהאטה מסוואדהישטאנה). במישור זה מתברר כי ללא ברכת האל דבר טוב לא יוצא, והאדם מתחיל לחפש אינסטינקטיבית ברכה זו ולעסוק רק במה שהוא מקבל עבורו. במישור זה מבני המישור המאניפורי מתים בחלקם, ואילו האחרים עוברים שינוי ומקבלים משמעות ותפקידים שונים לחלוטין מאשר בעת יצירתם.
המישור הווישודבי
המישור הווישודבי נושא את הפאתוס של התגלמות מושלמת של המציאות, הנחזית באופן אינטואיטיבי במישור האנהאטה הקודם. אלו יכולות להיות טכנולוגיות, כלים, תיאוריות או תנועות ללא רבב, אך בכל מקרה הן ממשיות לחלוטין (כלומר, הן נמצאות ברעידות של הגוף המתאים) ויוצרות רושם של נס, מה שהן במידה מסוימת. על סוואדהישטאנה-וישודהא נמצאים, לדוגמה, מוצרי אומנות איכותיים; על מאניפורה-וישודהא – מערכת מושלמת לוויסות כלכלה קפיטליסטית; על אנהאטה-וישודהא – מוזיקאי חובב.
המישור האג'ני
המישור האג'ני הוא הפאתוס של האיחוד, השאיפה לסינתזה של זרמים, קבוצות וכדומה, שהגיעו להתגלות מושלמת במישור הווישודהא. כעת הם מרגישים צרים ומשועממים בתוך האגרגורים שלהם, והם רוצים להתעשר על חשבון תרמיות חיצוניות הדדיות, ולאחר מכן להתאחד, על ידי מציאת נקודת איסוף משותפת. סוואדהישטאנה-אג'נה – איחוד נחלות פיאודליות מפוצלות משיקולים כלכליים. מאניפורה-אג'נה – איחוד מדינות לגושים צבאיים משיקולים פוליטיים, וכן התנועה האקומנית של כנסיות (בדרגת מאניפורה).
המישור הסהסררי
המישור הסהסררי מעניק את הפאתוס של צלילה למציאות מאוחדת וכוללת: ניצול, יישום תיאוריה למעשה, הכללת אלמנט במערכת. סוואדהישטאנה-סהסררה: נסיכויות קטנות המתאחדות תחת חסות דתית או לאומית יוצרות מדינה, המשתלבת בהרמוניה בקהילת העולם.
ולבסוף, תת-המישורים. הם קובעים את הסגנון והאמצעים, כלומר את אופן עיצוב חייו ומאמציו של האדם, אשר אינם אדישים כלל לאבולוציה. כל אדם צריך להשקיע את מאמציו בסגנון של תת-המישור האבולוציוני שלו, דבר שלעתים קרובות אינו מובן או אינו מקובל על ידי הסובבים, ההורים ובאופן כללי מבנים חברתיים נוקשים ו"לא הומניסטיים".
תת-המישור המולאדהארי
תת-המישור המולאדהארי — זהו סגנון של מאבק למען משהו או נגד משהו; של שמירה על רמה בתנאים קשים; שיטות של איומים, דיכוי, שביתות רעב, "מרפקים" במאניפורה וסגפנות באנהאטה של עצמאות מוחלטת.
תת-המישור הסוואדהישטאני
תת-המישור הסוואדהישטאני — סגנון של חיים יפים עם מותרות, שיטות שוחד וקנייה (מה שנעים הרבה יותר מסחיטה מולאדהארית), "ידיים", קבלה ונתינה של עזרה וצדקה, הרחבת הזדמנויות על חשבון אחרים או לאנשים אחרים.
תת-המישור המאניפורי
תת-המישור המאניפורי — סגנון של לחץ, כפייה, שימוש באמצעי עזר (כלים) ושרשרות ביניים, כלומר גישור, וכן כל סוגי הקידום כשיטה לפתרון בעיות.
תת-המישור האנהאטי
תת-המישור האנהאטי — סגנון של אי-פולשנות, אי-התערבות, יחס טוב מראש, אדיבות כשאיפה לתפוס את האחר באופן הולם ולדבר איתו בצורה נכונה ובשפה מובנת לו. על מתבונן לא קשוב עלול להותיר רושם של חוסר צורה, במיוחד אם בחברה מקובל סגנון תת-המישור המאניפורי. שיטות של ויתורים הדדיים, פשרות הגיוניות, חיפוש "שלום ללא סיפוחים ותשלומי פיצויים". היכן שמאניפורה דורשת, אנהאטה מבקשת, ולעיתים קרובות עם אפקט גדול יותר.
תת-המישור הווישודבי
תת-המישור הווישודבי— זהו סגנון מבריק; שיטות שהגיעו לשלמות. מילות מפתח: יעילות, דיוק, הלימה, חוסר דופי.
תת-המישור האג'ני
תת-המישור האג'ני — שיטות לשילוב אובייקטים הטרוגניים ביותר. גישה מקיפה, סינתטית, "מכל הבא ליד", חיפוש שילובים בלתי צפויים, תובנות, עמדות ופתרונות חדשניים באופן עקרוני. גישה "מדעית", או אנטי-דוגמטית.
תת-המישור הסהסררי
תת-המישור הסהסררי מעניק את הפאתוס של טבילה במציאות אחת מקיפה: ניצול, יישום תיאוריה בפועל, הכללת אלמנט במערכת. בכך נעלמות בעיות מסוימות כלא רלוונטיות, ואחרות משתנות, אך מאידך גיסא צצות קשיים מערכתיים שיש לפתור. זוהי, לדוגמה, למידה בשיטת הטבילה, טיפול פסיכותרפי קבוצתי על פי קארל רוג'רס. כך, הורים שולחים נער מורכב למחנה עבודה בקיץ: תחיה לבדך ואלוהים יעזור לך.
אחת הבעיות בהתפתחות האבולוציונית היא קריסות. התפתחות טבעית כוללת עיבוד תת-מישורים בזה אחר זה, ואם אדם, מבלי לעבד תת-מישור נתון, מנסה לעבור למישור הבא, הוא בדרך כלל מוחזר במהירות ובצורה חלקה, וזה לא גורם ללחץ רב. אולם לעיתים, מעבר מוכן לתת-מישור הבא מוביל לקריסה למטה למישור שלם או אפילו לצ'אקרה, וזה יכול להיתפס על ידי האדם כנפילה או התמוטטות. מצבים כאלה, עם זאת, די טיפוסיים, שכן ההתפתחות האבולוציונית האמיתית מתרחשת באופן לא אחיד. אדם לומד את מה שנקרה בדרכו ומתמחה במה שהאל שולח, אך, אבוי, לא בכל מה שהוא שולח. ולכן, בעודו מעבד, למשל, מאניפורה-סוואדהישטאנה אסטרלית, הוא עלול לפספס את תת-המישור המאניפורי שלה, מה שיכול להישאר בלתי מורגש די הרבה זמן, למשל, עד שיגיע בהצלחה לאנהאטה-סוואדהישטאנה אסטרלית. לאחר שעיבד את תת-המישור הסוואדהישטאני שלה וחש שרגשותיו כבר יציבים לחלוטין וטהורים באופן אנהאטי, האדם עובר לאנהאטה-סוואדהישטאנה-מאניפורה אסטרלית, ולפתע – שיער לבן בזקן, שד וסוואדהישטאנה בצלע. בקיצור, הוא מחליק בחזרה, אך לא לתת-מישור, אלא לצ'אקרה, נופל למאניפורה-סוואדהישטאנה-מאניפורה: מתאהב כמו נער, בצורה ארצית לחלוטין, בהתלהבות ובאנוכיות.
אולם, עוד לפני קריסה כזו, האדם יחוש חוסר התאמה פנימי וחוסר מוכנות למה שקורה לו. עם זאת, ענווה וחיבור מתאימים יזמנו לעזרתו כוחות המסוגלים לסייע לאדם להתמודד עם המשימה הנראית בלתי אפשרית שהוטלה עליו, ועל הדרך, כביכול, ברקע, לעבד את "הזנבות" הקודמים, מבלי לרדת לזמן רב לרמות נמוכות יותר. זו דרכם של אנשים חזקים. אדם חלש מאבד בשלב מסוים את אומץ ליבו ומפסיק להתנגד, ונוחת בבטחה במישור או בצ'אקרה נמוכים מהרמה הכבדה מדי עבורו, שהוצעה לו על ידי הקארמה. אך אל לנו לשפוט. ראשית, בעניינים כאלה האדם אחראי רק ל"אני" העליון שלו ולאגרגור הקארמתי, ושנית, מי יודע: אולי הקריסה וההידרדרות הנוכחיות למישור, יחד עם עיבוד יסודי בהמשך, יחסכו ממנו בעתיד נפילה לצ'אקרה, ואף לשתיים, המלווה בהתזות ומערבולות חזקות בהרבה של זרם הקארמה העולמית. למרבה הצער, לא הכל כה פשוט, ויש סיבות חמורות מאוד שבגללן דרכו של האדם החלש היא דרך ישירה לגאגטונגר ולסבל, אם כי סבל דחוי, אך גדול אף יותר מאלה שנופלים בחלקו של החזק.
מצבים הפוכים לקריסות הם עליית מדיטציה למישור, לעיתים לצ'אקרה או אף יותר. כך מראים לאדם את עתידו האבולוציוני ומעניקים לו אוריינטציות חושיות, הנראות לו בלתי ניתנות להשגה (ובהבדל של יותר מצ'אקרה, לעיתים גם לא מושכות במיוחד). לרוב, עליות מדיטטיביות מתבצעות על ידי היפוך מישור ותת-מישור, רמה ומישור או רמה ותת-מישור: לדוגמה, אדם ברמת מאניפורה-אנהאטה-אג'נה יכול לעלות מדיטטיבית למאניפורה-אג'נה-אנהאטה, אנהאטה-מאניפורה-אג'נה או, לעיתים רחוקות הרבה יותר ולזמן קצר מאוד, לאג'נה-אנהאטה-מאניפורה. לעיתים, עם זאת, היפוכים כאלה עוברים כמעט בלתי מורגשים לאדם ולסובבים אותו, וכאן חשוב לא לטעות.
כך, מרצה באוניברסיטה טכנית, אדם קשוח בעיקרון אך מנומס כלפי חוץ תמיד, יהיה באופן כללי ברמת מאניפורה-מאניפורה-אנהאטה. עם זאת, ביחסו הטוב לסטודנטים ובה בעת בתחושתו כי בשל חוסר סדר מסוים בסוואדהישטאנה האנרכית שלהם, האופייני לגיל הנעורים, הם זקוקים ליד מארגנת יציבה כלפי חוץ, בשיעוריו הוא עולה מדיטטיבית (אך ביציבות) לרמת מאניפורה-אנהאטה-מאניפורה, ועל כך סטודנטיו אוהבים אותו מאוד, אולם רגשותיהם אינם מובנים היטב לבני ביתו של גיבורנו, שהתרגלו לביטוי המאניפורי-מאניפורי שלו (ולמהותו). אך פעמיים בחייו, ברגעי התרוממות חזקים, הוא נישא לרמת אנהאטה-מאניפורה-מאניפורה, וזיכרונות אלה – אור עוצמתי ובוהק של אהבת המרחב – נותרו לנצח בזיכרונו.
