מה שתכירו, זה מה שתהיו!
ככל שרמת ההכרה וההבנה של מהותה האמיתית של הבריאה גבוהה ואיכותית יותר, כך פחות כתמים כהים של התנגדות אשלייתית ודואליות מומצאת פוגעים בתודעה העצמית של ה"אדם", וכך ברורים ומדויקים יותר משתקפים בכל נסיבות חייו שלמות הכל וכלל-אחדות הקיום הכללי הנצחי של כל צורות המימוש של התודעות הקוסמיות הקולקטיביות.
מכאן, אין ויתכנו אמיתות מוחלטות. כל "אישיות" ניחנת ביכולות אינדיבידואליות המאפשרות לה למצוא ולאשר בתודעה העצמית קריטריונים "אישיים" להגדרת "האמת המוחלטת שלה".
המשימה שלכם היא לעולם לא לסגת ממה שהתכוונתם אליו, לא להתפשר על עקרונותיכם הגבוהים למען יהירות ובורות של אחרים, לא לשנות את השקפותיכם — הנכונות יותר! — ואמונותיכם העמוקות בדבר קיומן של אפשרויות אמיתיות לקיומכם הנצחי לטובת דעות שקריות ופחות איכותיות, אך סמכותיות ומקובלות יותר, של אחרים.
ובכן, איכות האמצעים שאנו בוחרים קובעת את התוצאה הסופית של יצירת חיינו: כעס יכול להוליד רק מרירות, ואילו שלום והרמוניה מושגים רק באמצעות שלווה ושיווי משקל מבורך.
כל קשר כוחני חזק יותר ככל שפחות חוויות רגשיות שליליות, כמו מרירות, עצבנות, חוסר שביעות רצון, עקשנות, חוסר פשרנות ודחייה, המואצות בתורן על ידי קטגוריות ושיפוט, קיימות בו. ביקורת מתמדת מחזקת משמעותית את מידת הבידוד העצמי שלנו מהעולם ה"זר ועוין" לנו, ובכך מורידה מאוד את רמת התפיסה שלנו.
אם אין בכם פחד מה"עתיד", אם אתם בטוחים בבחירותיכם הנוכחיות, אזי שום ביקורת לא תוכל להשפיע באופן הרסני, שלילי, לא עליכם ולא על גורלכם!
זה מאוד טיפשי וחסר היגיון לנסות בכל פעם להתאים תופעות או מצבים בלתי מוסברים לסטנדרטים שכבר פותחו על ידי מוחכם. אך טיפשי וחסר טעם עוד יותר הוא להכיר כלא קיים כל מה שאינכם מסוגלים להסביר, בהתבסס רק על "קריטריוני" האמת המומצאים על ידכם ובניסיון לדחוס בכוח את כל מה שלא מובן למסגרות הנוקשות של מערכת תיאור העולם שאתם עצמכם דבקים בה.
לעתים קרובות מאוד, התמקדות ממושכת מדי באותו סט של תפיסות על העצמי ועל העולם הסובב, המונעת באופן אקטיבי את קליטתם של רעיונות, ידע ומידע חדשים, מהווה את המכשול הקשה ביותר על הדרך להתפתחות הרוחנית והאינטלקטואלית הנוספת של ה"אישיות".
יש להחזיק באינטואיציה גבוהה ובניסיון חיים גדול, כדי, לאחר שליטה מעמיקה ולימוד קפדני של מערכת ידע כלשהי, לא לטבוע בה לחלוטין, לא להפוך לשבויה ולא לראות בה את המערכת היחידה הנכונה והיחידה האפשרית של אמיתות בלתי ניתנות לערעור.
כי לאחר זמן מה, מערכת הנראית לכם "עכשיו" כה נוחה, מושלמת ונכונה, באור של מידע חדש — מושלם ואיכותי יותר — עלולה להתברר כמיושנת או שגויה. רק על ידי עדכון מתמיד של הפוטנציאל המחשבתי והרגשי שלכם במסקנות נועזות יותר ורעיונות איכותיים יותר, תוכלו להבטיח את הרציפות של התפתחותכם הרוחנית.
הרי, במהותה, ההבדל היחיד בין גאון ל"אדם" רגיל טמון רק בכך שתודעתו של גאון אינה מכוסה בקרום של דוגמות ואיסורים מקובלים, אלא פתוחה לחלוטין לכל תהליך אינטלקטואלי, המאפשר לתפוס ולחזות בעצמו מחשבות נועזות באמת, בלתי נתפסות ובלתי מוגבלות בשום מסגרת שהיא, כפי שמאפיין כל כך את תודעתו המפוחדת והמשוחדת של "אדם" רגיל.
הגאון, גם אם הוא נחשב לחובבן מוחלט בתחומים מדעיים ואחרים של יצירה בחיים, בחשיבתו האינטואיטיבית הפתוחה לאין שיעור אינו מכיר "מסגרות חומריות" כלשהן ובניסיונותיו הבלתי מוגבלים לחקור את האמת, להבין ולהסביר את משמעות הכל אינו חושש לקשור יחד כל דבר "בלתי מתאים, אבסורדי ומפוקפק", שנדחה ומוכחש על ידי אחרים.
כדי להפוך באמת לבני אלמוות, עליכם ללמוד להרגיש תמיד בבירור שמעתה אתם "אישית" כלולים בחיים האינסופיים של הקוסמוס, שבו הכל — בהחלט הכל! — קשור זה בזה על בסיס כבוד הדדי והבנה הדדית.
בניגוד לעיקרון המחבר האוניברסלי של החיים, כל אירוע שנתפס על ידכם כ"מוות", הוא, במהותו, תוצאה טבעית של הפרדת דבר מדבר, תוצאה של אובדן הדרגתי של קשרים פנימיים עם הסיבות העיקריות שהכתיבו את כל קיומכם.
ככל ש"אנשים" מתרחקים ומתנתקים יותר ויותר בבחירותיהם מאחרים, שוקעים לחלוטין בבעיותיהם ודאגותיהם ה"אישיות", הם, כמתאבדים אמיתיים, מחסלים את הקשרים הקדושים המבטיחים את חייהם שלהם, ובכך גוזרים על עצמם מיקוד מחדש מהיר לצורות שהן פחות שימושיות ונחוצות עבור השלם המאוחד מאשר אחרים, המשתתפים באופן פעיל בחילופי אנרגיה אלטרואיסטים חופשיים.
כל עוד אתם בחייכם עסוקים רק במימוש עצמי אגוצנטרי עוצמתי, המארגן בקפדנות את כל המתרחש סביבכם בלעדית לפי שתי קטגוריות: מה ש"משתלם" ומה ש"אישיותית לא משתלם" לכם, — אתם בכל זרמי המידע יכולים להעריך את עצמכם רק כ"אישיות" דיסקרטית, כאינדיבידואליות נפרדת בצורתה, מופרדת באשליה מכל ה"שאר" ובוחרת מה, לדעתה, אינה ומה אינו נכלל בתחום האינטרסים האנוכיים ה"אישיים" שלה.
משאבי חיים להשגת אלמות
עבור רבים, זה בלתי אפשרי לחלוטין לוותר על ערכים "חומריים" ועל מה שקשור בהם, שהפכו כה מוכרים ובלתי ניתנים להחלפה — נוחות, מתקנים, פריבילגיות. ולא מדובר כלל בקיום שני חדרי אמבטיה או שני חדרי שירותים בדירה, במחשבים ובאינטרנט, במטבח טכנולוגי נוח ובמכונית אישית טובה, שעוזרים לנו לחסוך זמן רב לעניינים חשובים יותר.
כל הבעיה טמונה בוויתור על עודפים ברורים, על מה שכמעט אף פעם לא משתמשים בו, שהפך למעשה לגרוטאות מיותרות ומתכת, שפשוט עומד ללא שימוש ואף מפריע לחיים רגילים, תופס יותר מדי מקום.
הבעיה טמונה בעצם ההכרה בצורך הבלתי נמנע לוותר על משהו שפעם נרכש על ידכם בקושי רב, הובא, שפעם יכול היה להביא שמחה, שאולי יום אחד עוד יידרש...
הדבר נכון לא רק לגבי כסף ועושר, אלא גם לגבי כל סוג של שליטה על מישהו או משהו; לגבי קשרים כלשהם עם מישהו, הגורמים לכם להיראות חשובים יותר בעיני אחרים ממה שאתם באמת; לגבי תהילה כלשהי, ולו הקטנה והצנועה ביותר, אולי אפילו לא מכובדת או מוסרית לחלוטין, אך כזו שמחייבת אנשים אחרים לפחות לפעמים להכיר או לזכור את קיומכם, להעריך את ייחודכם ויוצאות הדופן שלכם, להתפעל ולהתלהב מכם...
כל סוד הנעורים, הבריאות הנפשית והגופנית של "האדם" טמון בדיוק באיכות הפעילות היצירתית האנרגטית היציבה שלו: ככל שיכולתו ברגע נתון בחיים לבצע בחירה איכותית ככל האפשר גבוהה יותר; וככל שתצורת התודעה העצמית הנוכחית של האישיות איכותית יותר, כלומר המצב שבו היא נמצאת כעת (מינית, מרירה, טובה, אלטרואיסטית, אינטלקטואלית וכו')..., כך "האדם" מרגיש צעיר ובריא יותר באופן כללי.
רק מטרות אלטרואיסטיות ממלאות אותנו באותו כוח חיים אמיתי ובלתי ניתן לשבירה, המאפשר לנו לשמר ברציפות את רמת המודעות העצמית ה"אישית" שהושגה, גם ברגעים הקריטיים שבהם אחת מצורות ההתגלות האינסופיות שלנו, לאחר שמיצתה את משאב החיים שהוטמן בה מלכתחילה, מפסיקה את קיומה, ונדמה לסובבים שאכן הגיע "מותנו".
כאשר "אנשים" יבינו ויכירו לעומק ש — קודם כל — כולנו מהווים צורות בלתי נפרדות של מימוש יצירתי רב-איכותי של האנרגיה האחידה, שלעולם אינה נעלמת לשום מקום ובשל טבעה פשוט נידונה לקיום נצחי, אזי הפחד הפסיכולוגי היציב והחזק ביותר מבין כל פחדינו — פחד "המוות" — ייעלם מעצמו, ויפתח בפנינו דלתות לרמות הבאות, האיכותיות יותר, של הכרה ותפיסה של אינספור עולמות אחרים של המציאות האחידה.
לכן, ככל שתצורת ה"אישיות" הממוקדת במודע על ידכם תהיה איכותית יותר (גבוהה יותר בתדירות הרעידות), כך יהיו גרסאות גורלה משולבות באופן הרמוני יותר ב"גיאומטריה" הרב-ממדית של העולמות הסובבים אותם, וכך סביר יותר שתוגדל משך התקופות האפשריות של ביטוי יצירתי פורה של "אישיות" זו בעולמות אלה, שכן מערכותיה הביולוגיות נשחקות הרבה פחות, מבלי לבזבז הרבה אנרגיה נפשית על התגברות על התנגדות כפויה לאיזון עצמי מתמיד עם התנאים הפסיכולוגיים הכלליים של הסביבה.
מה שאתם מכירים – אתם הופכים לכך! ואם אתם רוצים להפוך להתגלמותה של האלמות היצירתית ולחיות חיים נצחיים, בלתי מוגבלים על ידי דבר או אדם עד אינסוף, עליכם ללמוד לחיות במלואם כל רגע שאתם יוצרים במודע.
אופטימיות היא הרקע הרגשי והאינטלקטואלי הכללי של אדם המכיר לחלוטין את "האלמות" כאיכותו שלו, ולכן כל שינויים במצבים חיצוניים על רקע זה אינם מהווים עבורו עילה לייאוש — הוא יודע שהוא נצחי, נצחי לחלוטין!
