טפיל מנטלי
ניקח לדוגמה אדם שקצב חייו כזה שהוא תמיד מאחר לכל מקום, לא מספיק שום דבר, מפר את הבטחותיו ולא מסוגל לעצור. כאן ניכר בבירור טפיל סיבתי. אצל אדם כזה מתפתח קומפלקס אשמה כלפי העולם בכללותו ומחשבות אובססיביות שהוא חייב לכולם הכול. כמנגנון פיצוי מנטלי, מופיע זרם בלתי פוסק של הצדקה עצמית מחשבתית – שקרי ולכן בלתי נגמר. טפיל סיבתי זה מוליד טפיל מנטלי, ולכן המאבק בזה האחרון בפני עצמו חסר סיכוי. תחילה יש צורך בחלוקה מחדש של ערכים בודהיים. לאחר מכן תתאפשר היחלשות קצב האירועים. האדם יוכל לקיים את כל הבטחותיו בזמן ולשלם את חשבונותיו. ואז תיעלם אצלו הדחיפות בצורך בהצדקות עצמיות חיצוניות ופנימיות חסרות אונים.
עם זאת, הסיבות לכך שאדם מהסס להרחיב את חשיבתו (לשבור את המעגל הקסמים, לבטל הגבלות קשיחות שהוגדרו על ידו ולהכניס מושגים חדשים ואיכותיים למערכת הסמלית שלו) רבות. ביניהן:
- פחד ללכת נגד איסורים של התודעה הקולקטיבית והתת-מודע;
- עצלות אלמנטרית;
- חוסר רצון להפר דפוסי חשיבה וותיקים ומבנה הגוף המנטלי.
בהיעדר תשומת לב ראויה לתחום מסוים בחייו, הגוף המנטליהגוף המנטלי: גוף החשיבה, ההיגיון, האמונות והמערכות הסמליות. הוא אחראי למחשבותינו, רעיונותינו, ניתוחינו ויכולתנו ללמוד. באותו מקום נקרע, ובמקומו מתחיל לפעול הגוף האסטרלי. מצב דומה ידוע היטב בחיי המשפחה, כאשר חוסר בטיעונים הגיוניים מפוצה על ידי להט רגשות.
בנוסף לתפיסה ועיבוד בלתי הולמים של מידע המגיע מהגוף הסיבתיהגוף הסיבתי: גוף הקשרים של סיבה ותוצאה, הקארמה, האירועים והרצון לפעול. הוא שולט בפעולותינו, בהחלטותינו ובתסריטי החיים שלנו., הסיבות לזיהום הגוף המנטלי ולהופעת טפילים מנטליים יכולות להיות כדלקמן:
- ההרגל "לחשב" את הסובבים, ולהפכם למקרה פרטי של סכמה מנטלית פרימיטיבית. לכך שייך גם תכנון העתיד, מתוך תפיסות מנטליות על איך הוא "צריך" ו"הגיוני" להיות.
- מערכת חשיבה פרימיטיבית מדי, שבה האדם משתמש מתוך הרגל, מבלי לשים לב שהיא אינה מספקת באופן ברור. כתוצאה מכך, אותו מעגל של תצפיות ושיקולים חוזר על עצמו שוב ושוב, אינו מביא סיפוק לאדם, ולעיתים אף מביא אותו ישירות לייאוש מנטלי.
- הרגלי חשיבה רעים, העוסקים בעלילות זרות ובמדיטציות סטריאוטיפיות לא יצירתיות, הפותחים דרך ישירה לשכבות התחתונות של המישור המנטלי ומובילים לחוסר איזון אנרגטי חמור בגוף המנטלי.
חורים בגוף האסטרלי
אלימות נגד המחשבה הפכה לנורמה של הציוויליזציה המודרנית. לאדם אומרים איך לחשוב ואיזה מושגים להשתמש, והוא נכנע ללא עוררין למנטליות הגלובלית הבלתי ניתנת לשבירה של התקופה. אבל לגבי הגוף האסטרליהגוף האסטרלי: גוף הרגשות, התשוקות והתחושות. הוא אחראי לחוויותינו, תשוקותינו, מצבי הרוח שלנו ויכולתנו לאמפתיה., המצב כאן הרבה יותר קשה. הציוויליזציה מלמדת אותו לדכא, אך לא לטהר, לשנות או לשנות בהתאם לדוגמאות הטובות ביותר. העבודה הנדרשת עם הגוף האסטרלי מתבצעת על ידי הטלת הגבלות נוקשות עליו, המוצגות מנקודת מבט מנטלית בלבד. לדוגמה: "אתה חייב לאהוב את אמך, אביך, אחיך, אחיותיך ומולדתך, לרצות את אשתך (בעלך) ולא להעז לרצות ילדים זרים או נשים (בעלים) של אחרים, ואז תחיה כרצונך." אולם הגוף המנטלי-אסטרלי הוא תחליף חלש מאוד של האסטרלי. יתרה מכך, הוא משפיע עליו רק בעקיפין, שכן איסור ישיר אינו מוביל לסילוק הרגש, אלא להדחקתו לתת-מודע.
חור קבוע בגוף האסטרליהגוף האסטרלי: גוף הרגשות, התשוקות והתחושות. הוא אחראי לחוויותינו, תשוקותינו, מצבי הרוח שלנו ויכולתנו לאמפתיה. מלווה בזרימת אנרגיה דרכו ובתחושת מחסור חריף, למשל: "אני סובל באופן קטסטרופלי מחוסר אהבה (נשית, גברית, ילדית, ממלכתית)". אולם, במקרים הנדירים שבהם האהבה המיועדת מופיעה, היא בדרך כלל אינה מספקת את האדם מסיבה זו או אחרת, גם אם היה מקבל אותה בגלונים. לעיתים קרובות, מראהו של האדם מעיד יותר מכל מילה: "אני כה אומלל! נחמו אותי!" אך לכל ניסיון לברר מה פשר הדבר וכיצד לעזור לו, הוא מתנגד בעקשנות. "אין שום דבר! הוא פשוט מתוסכל וזהו זה." והוא אינו זקוק לשאלות ובירורים מנטליים, ולא לתמיכה סיבתית. נדרשת מכם אנרגיה רגשית של נחמה לא-הגיונית, חימום, ליטוף, בדומה לאלו שמקבל תינוק בן שנה.
יש להבחין בין גוף אסטרלי לא מתורבת לגוף אסטרלי חולה. פרימיטיביות, חוסר גמישות, ישירות וגסות של תגובות רגשיות אינן מעידות עדיין על מחלת הגוף האסטרלי. אף על פי כן, גוף כזה סובל יותר מפגיעות קטנות: קל לפגוע באדם, והוא יצטרך להשקיע מאמץ רב כדי להחזיר את שיווי המשקל הנפשי.
באזורים של הגוף האסטרלי, החורגים מגבולות הגוף המנטלי, מתעוררים רגשות כאוטיים ובלתי נשלטים, המעוררים אצל הסובבים תחושות גועל ורצון איכשהו להרגיע ול"סדר" את האדם. הוא נהיה פגיע במיוחד, נפגע בקלות ומושך אליו טפילים אסטרליים, הניזונים מאנרגיה רגשית זרה ומתחמקים לחדור ישירות לתוך הגוף האסטרלי. אומנם, טפילים אלו ניתנים לשליטה חלקית על ידי האדם ויכולים להיות מופנים על ידו כלפי אחרים, אך לאדם עצמו מניפולציות כאלה מביאות הרבה פחות שמחה ממה שאולי נראה מבחוץ.
אולם, לאדם די קשה להבין שהסיבה לצרות היא חוסר הסדר האסטרלי שלו עצמו. שכן הגוף המנטלי כאן קרוע, ולכן קשה מאוד להבין את סיבת התחושות הלא נעימות של עצמו: המחשבות מתערבבות, הראש מסרב לעבוד או מפיק הודעות חסרות משמעות בעליל. נאמר שכאשר אלוהים רוצה להעניש אדם, הוא לוקח ממנו את שכלו. וכאן מתרחש בדיוק מקרה כזה. שכן עם גוף מנטלי קרוע, האדם אינו מסוגל להבין את האירועים המובילים לתסכול רגשי.
מחלת הגוף האסטרלי יכולה להיות בעלת סיבות מגוונות ביותר, אך לרוב הן קשורות להפרת כללי האינטראקציה שלו עם הגוף המנטלי: חריגה מגבולותיו ותגובה לקויה לשידוריו.
גוף אסטרלי גדול, מפותח ואנרגטי עם גוף מנטלי קטן וחלש – מה שמכונה "טיפוס רגשי" – הוא מאפיין "נשי" טיפוסי של האורגניזם. אדם כזה חי בעיקר על פי רגשות, ואינו דואג כמעט למחשבותיו ושיקוליו שלו ושל אחרים מכל סוג שהוא. הוא מרגיש את עצמו כאשר הוא מרגיש, והבנה והתבוננות משעממים ובעיקר ארעיים עבורו, כמו אוויר לדג. אולם, למרות ארעיות זו, הגוף המנטלי מספק לאסטרלי את זרעי הרגשות העתידיים ודרכי פיתוח מדיטציות רגשיות, דבר שגיבורנו עשוי לא לחשוד בו. כתוצאה מיחס כזה לגוף המנטליהגוף המנטלי: גוף החשיבה, ההיגיון, האמונות והמערכות הסמליות. הוא אחראי למחשבותינו, רעיונותינו, ניתוחינו ויכולתנו ללמוד., האדם מפסיק להרגיש היכן הוא מכסה את האסטרלי ואפשר "לחוות" בבטחון יחסי, והיכן לא, ועדיף לצמצם את רגשותיו ולנסות להבין את המצב שהשתנה.
טפילים אתריים
ההשמנה המזיקה ביותר מתרחשת במקרה שבו טפילים מתפתחים בגוף האתריהגוף האתרי: גוף הכוח החיוני, האנרגיה והתחושות. הוא הכפיל האנרגטי של הגוף הפיזי, האחראי לטונוס, לבריאותו ולתהליכים פיזיולוגיים בסיסיים.. כדי להילחם בהם נכונה, יש להבין את מקורם וטבעם, שיכולים להיות מגוונים ביותר.
אחת הסיבות להופעת טפילים אתריים היא הרגל האכילה המופרזת, כאשר אדם אוכל לא מתוך צרכים טבעיים של הגוף האתרי, הנחווים כתחושת רעב (תיאבון אינו יותר מסימן להתחיות אתרית, אך אינו מהווה כלל בסיס מספיק לצריכת מזון), אלא, כפי שנהוג לומר, "להנאה".
סיבה נוספת להופעת טפילים אתריים, אולי אחת הנפוצות והקשות לאבחון – היא הרעלת שיטתית של הגוף האתרי משאריות של מדיטציות רגשיות קטועות. פחד מחוויותיו העצמיות, חוסר רצון וחוסר יכולת לסדר ולהביא לסיום מוגדר את רגשותיו, מובילים לכך שקונפליקט רגשי לא פתור יורד אל הגוף האתרי, ומביא אותו למצב קשה מאוד. הוא, לא עומד בעומס, מתחיל להתרוצץ: טונוס האדם יורד ומופיעים טפילים אתריים.
תחושת הרעב מציינת דרישה ישירה של הגוף האתרי לגוף הפיזי: "תן אנרגיה", או בפשטות "אני רוצה לאכול". במצב זה, עדינות הבחירה יורדת, והאדם כבר לא בררן. אם אדם צם מספר ימים, תחושת הרעב לעיתים קרובות נחלשת או אפילו נעלמת לחלוטין. במקביל, הגוף האתרי עובר חלקית לתזונה מאנרגיית שומנים מתפרקים בגוף הפיזי, ובנוסף, הוא יוצר חילוף אינטנסיבי הרבה יותר עם הסביבה ועם הגוף האסטרלי.
מצב הרוח מתדרדר, שכן הגוף האסטרליהגוף האסטרלי: גוף הרגשות, התשוקות והתחושות. הוא אחראי לחוויותינו, תשוקותינו, מצבי הרוח שלנו ויכולתנו לאמפתיה. מתחיל לרעוב. לאחר מכן, המחשבות מואטות והאירועים קופאים, כלומר, האנרגיה של הגוף המנטלי ולאחר מכן גם של הגוף הסיבתי יורדת. עמדות חיים המבוססות על ניסיון חיים קונקרטי נחלשות ומוטלות בספק – זוהי החלשת התמיכה הסיבתית של הגוף הבודהי. והאמונה באידיאלים, המוזנת מעמדות וערכים חיים – תזונת הגוף האטמני על ידי הבודהי מצטמצמת.
נותר ומופעל בחדות רק זרם אנרגיה יורד, העובר מהאגרגור אל הגוף האטמניהגוף האטמני: גוף השליחות, הייעוד העליון, המשמעות האלוהית של החיים. זהו הקשר העמוק שלנו למקור, המגדיר את דרכנו ואת האידיאלים הגבוהים ביותר שלנו., ממנו אל הגוף הבודהיהגוף הבודהי: גוף הערכים, העקרונות והכיוונים המוסריים. הוא מעצב את אמונותינו לגבי טוב ורע, נכון ולא נכון, יפה ומכוער. וכן הלאה עד לגוף הפיזי, אשר, בדרך זו, לאחר מספר ימי צום ניזון כמעט אך ורק מ"רוח הקודש". יחד עם זאת, כל הגופים עוברים למצב תזונה עדינה (כלומר, מאנרגיות של גופים גבוהים יותר), אך זרם האנרגיה היורד שהתחזק מנקה אותם ביסודיות ומרחיב את ערוצי התקשורת המתאימים, כך שהאדם יכול לתפוס ולהרגיש אותם, מה שיעזור לו רבות לאחר היציאה מהצום. ובמהלך הפסקת זרם האנרגיה העולה ניתנת לו ההזדמנות להבין:
- מהי אמונתו באידיאלים בצורתה הטהורה, כלומר, כיצד הם מגיעים ישירות מהאגרגור;
- מהן עמדות חייו לאור אידיאלים אלה;
- כיצד נראים מעשיו מנקודת מבט עמדותיו;
- באיזו מידה תואמת תמונת עולמו המנטלית לאירועים המתרחשים לו וסביבו;
- כיצד רגשותיו שולטים במחשבותיו;
- כיצד טונוס החיים תלוי ברקע הרגשי;
- ולבסוף, כיצד הגוף הפיזי תלוי בפוטנציאל האנרגטי שלו.
יש לציין כי כל אגרגור גבוה מתנתק מעת לעת מהאדם, ועורך לו מעין צום בגוף האטמני, ואז האדם מתחבר לאחר, או סובל מחוסר זרם אנרגיה יורד ויש לו הזדמנות להעריך איך כל אחד מהגופים מרגיש כאשר התזונה מהגוף העדין הקודם נחלשת, וזו כבר לא צום, אלא אסון:
- חולשת הגוף האתריהגוף האתרי: גוף הכוח החיוני, האנרגיה והתחושות. הוא הכפיל האנרגטי של הגוף הפיזי, האחראי לטונוס, לבריאותו ולתהליכים פיזיולוגיים בסיסיים. גורמת, למשל, לגידול בלתי נשלט של תאי הגוף הפיזי (גידולים סרטניים).
- חולשת זרם מהגוף האסטרליהגוף האסטרלי: גוף הרגשות, התשוקות והתחושות. הוא אחראי לחוויותינו, תשוקותינו, מצבי הרוח שלנו ויכולתנו לאמפתיה. לגוף האתרי גורמת לדיכאונות אנרגטיים קשים ביותר (האדם ממש אינו מסוגל להזיז יד או רגל).
- תזונה לקויה של הגוף האסטרלי על ידי הגוף המנטליהגוף המנטלי: גוף החשיבה, ההיגיון, האמונות והמערכות הסמליות. הוא אחראי למחשבותינו, רעיונותינו, ניתוחינו ויכולתנו ללמוד. גורמת לתסכולים רגשיים של חוסר משמעות קיומית.
- ערוץ חסום מהגוף הסיבתיהגוף הסיבתי: גוף הקשרים של סיבה ותוצאה, הקארמה, האירועים והרצון לפעול. הוא שולט בפעולותינו, בהחלטותינו ובתסריטי החיים שלנו. לגוף המנטלי גורם לתחושה של שעמום נורא ואפוריות החיים.
- זרם בלתי מספק מהגוף הבודהיהגוף הבודהי: גוף הערכים, העקרונות והכיוונים המוסריים. הוא מעצב את אמונותינו לגבי טוב ורע, נכון ולא נכון, יפה ומכוער. לגוף הסיבתי גורם לחיים ללא אירועים מעניינים (הסיוט של הציוויליזציה המודרנית).
- העוצמה הבלתי מספקת של הגוף הבודהי על ידי הגוף האטמני גורמת לאדם לאבד את הקרקע מתחת לרגליו (עמדותיו והשקפותיו בחיים נסחפות, הופכות קלות משקל ולא משכנעות עבורו עצמו).
- ולבסוף, אובדן הקשר של הגוף האטמניהגוף האטמני: גוף השליחות, הייעוד העליון, המשמעות האלוהית של החיים. זהו הקשר העמוק שלנו למקור, המגדיר את דרכנו ואת האידיאלים הגבוהים ביותר שלנו. עם אגרגור גבוה – זוהי אובדן משמעות החיים, מהותם והתמלאותם העמוקה ביותר, כלומר המשימה שיועדה לאדם, ורק לו.
