התנהגות השביעייה העדינה
אם השביעייה העדינה אינה מצליחה להמיס את בן הזוג בסביבה, והוא בכל זאת הופך גלוי לאדם, עד שאי אפשר להתעלם ממנו, השביעייה העדינה משנה טקטיקה באופן רדיקלי ומנסה להתאים את בן הזוג לצרכיה.
במהלך זה, בן הזוג מובחן מהסביבה החיצונית (מה שלא קרה בדוגמאות הקודמות), אך אינו מופרד מהסביבה החברתית. כלומר, האדם רואה אותו לא כאינדיבידואליות ייחודית, אלא כאובייקט חברתי סטנדרטי, שממנו ניתן להפיק תועלת מסוימת.
התנהגות הדרקון
"נראה שמישהו הופיע שאפשר להראות לו את עצמי" – קורא הדרקון בשמחה, והופך את המגע למצב של התרברבות חסרת בושה. הוא מצפה להערצה שקטה, או אפילו טובה יותר – מילולית, כלפי מעלותיו מצד החברה. אם זה לא קורה, הדרקון תמיד יכול לזרוק בזלזול: "איזה מנוולים!" – ולהסתלק בגאווה.
התנהגות החזיר
החזיר שומר על האינטרס שלו. "מה אפשר להשיג כאן?" – הוא חושב ובדרך כלל מוצא משהו, אחרת המגע נדחה כחסר סיכוי. ההגדרה הבסיסית של החזיר היא קריאת מידע וספיגת אנרגיה בצורות קלות לעיכול. כאן, תפקידו של אדם אחר קשה להפריז בחשיבותו: זרמי אנרגיה אופקיים, העוברים מאדם לאדם, נתפסים לעיתים קרובות בקלות רבה יותר מאשר אנכיים (כלומר, כאלה המגיעים לאדם ישירות מהאגרגור).
בסביבה אינטלקטואלית, החזיר יזכיר בוודאות את אנטואן דה סנט-אקזופרי ואת "מותרות התקשורת האנושית" שלו, אם כי התקשורת עצמה עשויה להיות עדיין רחוקה. נערה מהפרברים תמשוך בכתפיה בחינניות ותאמר למחזרה ישירות: "חזירונת! ואיך תבדר אותי?". אוקולטיסט ממולח יותר, מבלי לומר מילה רעה, יתחבר לאנרגיה של אחר, כמו ערפד.
התנהגות הבהול
הבהול יעבור במהירות מנושא אחד המעניין אותו לנושא אחר, מבלי לשים לב כלל לעניין של בן הזוג. הוא יכול גם להיצמד לבן הזוג גיאוגרפית: "לאן אתה הולך? נו, אני איתך" (גרסה פסיבית) או "אני הולך לאן שצריך. בוא איתי" (גרסה אקטיבית), למרות התנגדות אפשרית למגע כפוי. יתר על כן, הבהול יקטע בקלות את מונולוג בן הזוג, מבלי לתת לאדם לסיים להקשיב לו, אם יחשוב שזה לא מעניין אותו עצמו יתר על המידה, והגיע הזמן לעבור לעלילה הבאה.
התנהגות הצהוב
הצהוב יעוות את דמות בן הזוג (ולפעמים גם את דבריו) עד כדי חוסר זיהוי לכיוון הנוח לאדם. זה ייצור המון אי הבנות, שמטרתן להתחמק מריכוז ישיר על בן הזוג, אך יחד עם זאת לקיים אינטראקציה עקיפה איתו, תוך הפקת תועלת כלשהי.
טכניקה אופיינית של הצהוב – להבטיח לבן הזוג אינטראקציה אינטימית מכל סוג, ובכך ליזום את פעילותו. לאחר מכן, לאחר שספג את כל האנרגיה שהתקבלה, הצהוב יאמר באקראי לחלל: "למה אתם כל כך נרגשים? אני, בעצם, לא התכוונתי לשום דבר, ואני אישית לא צריך כלום."
התנהגות השחור
השחור מציג, למשל, את הסיסמה: "אסור לסמוך על גברים". אותה נושאת על חזותה הבולטת בגאווה במרחב החברתי אישה מאוכזבת ממין חזק. ברור שאיתגור זה אינו נותר בלתי נראה ומכניס שותפים פוטנציאליים לתבנית התנהגות צרה מאוד, המאשרת לחלוטין את התיזה המקורית של השחור. עם זאת, אין מתרחשת כל הבחנה בין השותפים, וקשה מאוד לחדור דרך מחסום השחור לרמת התפיסה האישית.
התנהגות הנחש
הנחש מטבעו לועג ומבזה כל בן זוג פוטנציאלי לרמה של המון חסר פנים. נציגיו משעממים באותה מידה, בנאליים ואינם מציגים עניין כלשהו בעיקרון, אלא אולי כנושא להתעללות.
הטריק האהוב על הנחש – להעמיד את המועמד לתשומת לב אישית של המארח, כפי שאומרים, במקומו: "לקצר", "להפוך לחרק" וכדומה. הדרך הקלה ביותר לעשות זאת היא באמצעות חוסר התאמה מודגש בין מיקום נקודת ההרכבה של בן הזוג לזו של עצמו. לדוגמה, על בדיחה שנונה, הנחש יכול לזרוק באגביות: "אתה, אני רואה, שנון", ובתגובה למחמאה על הלבוש לומר בזעם מזויף: "ומה, אני עצמי גרועה יותר?" וכדומה (בפסיכולוגיה זה נקרא תגובה לא משלימה).
התנהגות האפור
האפור עומד על עמדות ידועות: שום דבר טוב לא יכול לקרות בעולם, ושום פנים חדשות לא יביאו דבר מלבד שעמום ואכזבה. כאן, על חזהו של האדם מתנוסס הסיסמה של הנסיכה העצובה: "אף אחד לא יכול לשמח אותי", ועל גבה התגובה שלה: "ואף אחד גם לא ביקש ממך את זה".
קשה מאוד ליצור קשר אישי עם אדם כזה, אם כי במקרה הוא יכול ברצון (ובווירטואוזיות) לשחק עם קבוצה את המשחק הפסיכולוגי הידוע "למה שלא ת... — כן, אבל". בו, האפור מציב בעיה שהחברה מנסה, אך אינה יכולה עקרונית לפתור.
כמובן, לתאר את כל סוגי האינטראקציות של השביעיות העדינות במגע אישי, המחבר אינו יכול. הוא, כרגיל, מסתפק בכמה דוגמאות אופייניות. הקורא צריך לזכור כי כל הדוגמאות הללו נושאות במובן מסוים אופי שלילי. הדמויות העדינות אוכלות את כוח תשומת הלב, הזיכרון והמידע המיועדים לבני אדם, ובסופו של דבר – לאגרגורים המובילים שלהם.
יש, כמובן, מקרים שבהם אנשים משתמשים במודע בדמויותיהם העדינות כדי לשלוט בבן הזוג. אך לעיתים קרובות הם אינם מודעים לאיזה כוחות הם משתמשים בפועל ומה יהיה אופי התשלום.
מדיטציות משותפות של השביעייה העדינה
הדרקון מעריץ יחסים מסוג הוראה רוחנית. עם זאת, הוא לאו דווקא מופעל אצל המורה, מתנפח מעל לכל מידה (מה שלרוב גם די אופייני). לעיתים קרובות הוא פעיל דווקא אצל התלמיד, בעוד שאצל המורה בולט הצהוב, השחור או הנחש.
יש לומר שמדיטציות משותפות של דמויות עדינות מתרחשות חיצונית הרבה יותר בחופשיות מאשר אצל בני אדם: הדמויות באותו רגע מתפתלות זו בזו באופן שרירותי, חודרות חלקית זו לזו או אפילו לפעמים מתאחדות לדמות סינתטית, בדרך כלל בעלת מראה וגודל מפחידים. האחרון תואם לזרמים אנרגטיים נמוכים וחזקים, כלומר מדיטציות תחת שליטה גלויה של גאגטונגרהדמון גאגטונגר כולל בתוכו ואחראי על מספר דמונים נמוכים יותר: גיסטורג, פוקרמה ואורפרפא. לכל אחד מהם עוצמה משמעותית.
גאגטונגר תמיד הבטיח הטמעה נרחבת במערכת השמש שלנו של חיידקי הרשע הקוסמי בעלי ויברציות גסות, המכונים "עקרון האגו". ממרכזים אסטרליים אפלים של פליטת שקר, גניבה, אלימות וצביעות דתית, הוא יוצר רעיונות, אשר הוא מקרין לאחר מכן למישור הפיזי כדי לאפשר לכל התודעות הנפולות ועדיין הבלתי מושלמות (כמו הלא-אנושיים) להתקיים., כאשר דרך בני אדם מוחלפים כוח, ידע וניסיון על ידי אגרגורים קשוחים.
לימוד מעשי מתרחש לעיתים תחת קרב השחורים, כאשר השחור של המורה חייב לנצח. עם זאת, לעיתים קרובות יותר אצל התלמיד מופעל הצהוב או הנחש. גרוע בהרבה אם המורה המעשי משתמש בשירותי הצהוב, כלומר מבלבל את ראשם של התלמידים במקום לתת להם ידע כנה. אז התלמידים מפעילים בעל כורחם את הצהובים שלהם, מרמים ובוגדים במורה שלהם בכל מקום שרק יוכלו, למשל, מבלי לראות בכך חטא.
ידידות לרוב מהווה מדיטציה משותפת של דמויות בעלות אותו שם, ולכן ניתן להבחין בשבעה סוגים שלה:
- ידידות דרקונים מטרתה אישור עצמי כללי, לרוב על חשבון אחרים (לדוגמה, העמדה "כמה אנחנו חכמים מהם, אתה ואני, כולם").
- ידידות חזירים – מדיטציה במטרה לצרוך במשותף ובאופן ידידותי את כל האנרגיות האכילות של העולם החיצוני והפנימי – סוג נפוץ מאוד של חברות, למרבה הצער.
- ידידות בהולים – ריצה משותפת ו"הדלקה" הדדית, כלומר הגברת הקצב הפנימי.
- ידידות צהובים – הטעיה הדדית מוסכמת, או מסעות משותפים דרך עולמותיה המעוותים של פוקרמה – חברים לשתייה.
- ידידות שחורים – מדיטציה משותפת על רצון רע, כוח או, להיפך, פחדנות.
- ידידות נחשים – גם סוג נפוץ מאוד של מדיטציות מסוג חילול מוסכם של המציאות, או לעג מתמיד זה לזה.
- ולבסוף, ידידות אפורים – "בואו נשתעמם יחד", נפוצה מאוד בקרב אנשים מבוגרים, שבהחלט לא רוצים לעסוק בשום דבר, אלא אולי רק לגנות את הצעירים על פראותם, ואת הממשלה על חוסר אונים.
ישנם, כמובן, גם סוגים אחרים של ידידות, המבוססים על מדיטציות דרקון — נחש, שחור — צהוב וכן הלאה. הקורא יוכל, כנראה, למצוא אותם בקלות בסביבתו הקרובה.
השפעת השביעייה העדינה על יחסים אינטימיים
התסכול המיני של כל הציוויליזציה המודרנית, שסיבתו – מדיטציות בלתי מספקות במגעים מיניים, מוביל לכך שהחברה מתחילה לחפש דרכים להגברתם (במקום העלאת רמת הויברציות). שאלה זו עולה לגבהים, כלומר, השביעייה המלכותית מתחילה לעסוק בה. את מסקנותיה והמלצותיה מקבלים שותפים מיניים לא רק דרך העיתונות והטלוויזיה, אלא גם ישירות בצורת טקסטים של דמויות עדינות אישיות.
טקסטים אלה דומים כל כך אצל אנשים שונים, שהמחבר, באופן חריג, שם אותם בפיה של השביעייה המלכותית. ואם הם לא ימצאו כל הד בנפש הקורא, אזי הוא נמצא ברמת התפתחות גבוהה מאוד או שטרם הבין משהו בעצמו.
"עם כל הנשים לא תשכב – אומר הדרקון המלכותי – אך יש לשאוף לכך ללא לאות." הוא מזהיר את המין העדין: "אם לא תמצאי חן אפילו בעיני גבר אחד, את בכלל לא אישה."
"ההנאה העיקרית היא חוויה מינית", – מורה החזירה הגדולה, – "ויהיה זה טיפשי להחמיץ הזדמנות ולא לחוות את כל הגוונים והניואנסים, כאשר השמחות בחיינו כה נדירות וקצרות מועד."
"הכל טמון במגוון", – מתעקש המלך הבהול, – "האיכות כאן היא בכמות: תנוחות ובני זוג!"
"הטובה שבמדיטציות היא המינית", – חולם המלך הצהוב, – "ואם בנוסף גם לוקחים איך ומה שצריך, בכלל עפים."
"אישה (גבר) צריכה (צריך) להיות שלך, – קובע המלך השחור. – אותה (אותו) צריך לקחת ישר במקום המכריע, וכל התנגדות כאן חסרת תועלת!"
"בסיס המין הוא פיתוי, וככל שהוא עדין יותר, ארוך יותר, עמוק יותר – כך הוא סקסי יותר", – מגרגרת הנחש הגדול, מתפתלת בפיתוי בכל גופה, – "ולא צריך לקרוא לדברים בשמות גסים וישירים. בואו נמציא שפה מיוחדת משלנו: תותים, ממתקים, פסטילה, נאמר, אצל גברים, ומרשמלו אצל נערה..."
"התנזרות היא בסיס המין", – יסביר לכם המלך האפור, – "ואם קורה משהו, אז חלילה, לאט ובעצב, כמו בהלוויה של דודה אהובה."
כתוצאה מכך, המדיטציה האינטימית ביותר, שאמורה הייתה בתחילתה להוביל לכך ששתי השביעיות העדינות יצטמצמו באופן דרמטי בגודלן ויהיו שקטות כמים ונמוכות מעשב, הופכת לזירת קרקס אסטרלי. כאן מודדים את כוחם הדרקונים והשחורים, או הצהובים משתכרים יחד רכובים על החזירים, או (השלב האחרון – מין לבריאות) האפורים מתנשקים בעצלתיים. אולם, מחשש להאשמות בפורנוגרפיה, המחבר מפסיק את הדיון בנושא מפתה זה.
