אי-ידיעת האמת אינה מונעת מאדם להיות ישר.
הגוף הבודהי
מילות מפתח: ערכים ותוכניות חיים, אמונות, נסיבות יציבות; חיי נפש.
בגוף הבודהיאלי מתועדות העלילות העיקריות של חייו החיצוניים והפנימיים של האדם ללא פרטים מיוחדים, כלומר, אירועים ספציפיים, המשתקפים רק בגוף הסיבתי.
ההשקפה החברתית על הגוף הבודהיאי משתקפת בנקודות העיקריות של ביוגרפיות קצרות: נולד במקום כזה וכזה בזמן כזה וכזה, בשכבה חברתית כזו, קיבל השכלה כזו או אחרת, נישא לזו או אחרת, עבד איפה שאפשר, הוליד שישה ילדים, הלחין שלוש סימפוניות ברה מז'ור וקנטטה אחת ברה דיאז מינור; נפטר באלמוניות ובעוני, ובכך זכה לתהילת עולם וקיבל לאחר מותו תוארי חתן פרס הפילוסופיה ודוקטור לפילוסופיה.
על הגוף הבודהיאי קל הרבה יותר לדבר מאשר על הגוף האטמני – ערכיו קונקרטיים יותר באופן משמעותי ומבוטאים בצורה מדויקת יותר במילים, מאשר האידיאלים של הגוף האטמני. והדבר הראשון הבולט לעין בעת בחינה משותפת שלהם הוא אי-ההתאמה הברורה בין השניים: ערכים סותרים לעיתים קרובות אידיאלים או שאין להם כל קשר אליהם. יתרה מכך, כאשר הגוף האטמני חלש, הצבת שאלה כזו יכולה אף להפתיע את האדם: "איזו התאמה? אין לי שום אידיאלים, וגם אמונה אין לי – אבל יש לי עקרונות שאני משתדל לא להפר: לחיות ביושר, לא ללוות מאף אחד, לסמוך רק על עצמי, להציב לעצמי מטרות ולהשיג אותן בלי לחסוך מאמץ."
ערכים בודהיאיים הם הערכים החיים (קיומיים) העיקריים של האדם, כלומר, מה שהוא נוטה להשיג ולהגן עליו לאורך תקופות ארוכות בחייו.
אם עוברים למישור החומרי, אפשר לומר כך: ערכים בודהיאיים הם מה שאי אפשר לקנות בכסף, או לפחות בכסף ממוצע הזמין לאותו אדם. אלה, למשל, חברות איתנה לאורך שנים; באופן כללי, נאמנות של אדם אחר; מעמד בחברה; כישרון בכל סוג של עבודה; קשרים עם בעלי השפעה בעולם, מה שנקרא "השפעה"; ולבסוף, עושר, רצוי בנדל"ן.
מערכים אתמניים, כלומר אידיאלים (אמיתיים), הבודהיאיים נבדלים בקונקרטיות רבה יותר: הם מסוגלים לקבוע את הכיוון הראשי של דרך חייו של האדם במשך תקופות הנמדדות בשנים, ולפעמים בעשורים.
שינוי בערכים בודהיאיים נתפס על ידי האדם כשינוי מהותי בגורל: בעבר הוא חי למען דבר אחד, וכעת חייו מלאים במשהו אחר לגמרי.
ערכים קיומיים הם אלה שמטרידים את האדם עמוק מאוד, והוא למעשה לעולם אינו שוכח אותם; כל השאר, לעומת זאת, הוא תופס באופן שטחי ביותר, והשמחות והצער הקשורים אליהם נמחקים במהירות מזיכרונו.
אנשים שלמים וממוקדי מטרה מתאפיינים בספקטרום צר של ערכים בודהיאיים מתואמים היטב זה עם זה. ולהיפך, אי-התאמה ומגוון רחב שלהם גורמים לאדם להתרוצץ בחיים, ולפעמים לבצע מעשים בלתי מוסברים.
הגוף הבודהיאי וההשפעות הקשורות למדיטציות שלו נמצאים במרכז תשומת הלב של פסיכולוגים, פסיכותרפיסטים ופסיכואנליטיקאים, וכן של כל המומחים "האנושיים". ההשפעה איתה נתקלים כל הזמן בעת לימוד הגוף הבודהיאי היא שערכיו האמיתיים, ככלל, ברובם המכריע, נדחקים לתת-מודע, וחלק נדחק זה סותר בחוזקה או, לפחות, אינו מתיישב היטב עם מה שמשתקף בתודעה. ככלל, ערכים קיומיים נדחקים כאשר לאדם מתברר שהוא אינו מסוגל להשיגם, וחוויה זו קשה מדי מכדי לשאת אותה כל הזמן, וחכמת הדורות של התת-מודע לוחשת: לקבור, לשכוח ולשתול דשא. אך הדשא שגדל אינו פשוט, אלא מדבר, והקורא מנחש מה בדיוק הוא אומר...
ערכים קיומיים שנדחקו לתת-מודע מפנים מקום לפרזיטים, ומקום זה נתפס על ידי ערכים מדומים כאלה ואחרים, אשר, עם זאת, אינם מרגישים בטוחים במיוחד, שכן הערכים האמיתיים אינם נעלמים בתת-מודע – הם כאילו יורדים למחתרת ומתבטאים כל הזמן בעקיפין, לפעמים באופן בלתי מובן לחלוטין לאדם ואף מכוער. כמובן, מצב כזה אינו מוסיף שקט נפשי, וגם לא סדר בעניינים, אך להבין מה העניין יכול להתברר כקשה למדי.
במיוחד הדבר נוגע לערכים מדומים שנוצרו בילדות תחת השפעת האגרגורים המשפחתיים והחברתיים. כך בתוך דוד גדול, המוטרד מפוליטיקה ועבודה רצינית, מתגלה ילד קטן, נפגע מאחותו הגדולה ומשתוקק להוכיח לה שהוא יכול יותר ממנה. ועל אף שעל פי כל הסימנים החיצוניים זה כבר מזמן הוכח, היא עדיין מבוגרת ממנו בחמש שנים, והוא אינו יכול להשלים עם נסיבה זו באופן תת-מודע. העניין הוא שבילדות, לצד הדימוי השלילי של האחות הבכירה השלטת, נוצרה אצל האדם דמות בודהית אגרסיבית מסוימת עם פונקציות של הגנה קשוחה, כלומר, מסוגלת לארגן הגנה ממושכת (שנים רבות) במצודה הנצורה על ידי אויב עדיף בכוחו.
דימוי האחות – ערך בודהיאי שלילי – יכול להשליך על אנשים אחרים. לכן, פסיכותרפיסט, אליו עשוי להגיע גיבורנו בתלונה על תשישות עצבים עקב תוקפנות בלתי פוסקת מצד אשתו (בוס, בת), יכול שלא לעסוק בבירור מקור וסיבות רחוקות לקונפליקט, אלא לבחון אותו בשלב הנוכחי. יש להניח שבסיפורו של הלקוח על צרותיו ועל סחיטתו של האויב יחלוף נימה של גאווה עצמית: לעמוד כל כך הרבה שנים במצור ללא תגבורות ובעלי ברית! – וכאן בדיוק מתבטא ערכו הבודהיאי העכשווי – דמות אגרסיבית שגידל למטרות הגנה עצמית וכעת מנהלת חלק ניכר מעלילות חייו העיקריות. אם האדם יוכל להכיר מרצונו בקיומה ולנטוש אותה, תוך מעקב ושינוי תגובותיו (וזהו קורבן גדול מצידו), אז יחד איתה תיעלם גם דמות האחות השלילית המומצאת מאנשים אחרים.
במה אפוא טמונות מאפייני הדיפלומטיה הבודהיאיאית? בראש ובראשונה, זוהי דאגה לטוהר הגוף הבודהיאי, כלומר, טיהורו מערכים מזויפים, המסיטים את רוב אנרגיית הגוף, אך אינם נותנים דבר בתמורה. לאחר מכן, לאחר זיהוי הערכים הקיומיים האמיתיים, יש ליצור דרכם קשרים קבועים עם האגרגורים המתאימים ולתת לאחרונים ערבויות רשמיות לשירות נאמן (במסגרת ההסכם שנקבע).
אידיאל אמיתי ממלא את החיים במשמעות, שסמכותה עבור האדם היא מוחלטת. ערך אמיתי ממלא (במשמעות קונקרטית יותר) קטע מדרך החיים, ולא רק בסיומו, אלא לכל אורכו. במילים אחרות, אידיאל אמיתי נותן לאדם אנרגיית השראה מיד, כלומר הרבה לפני מילוי שליחותו, בניגוד לבובה, המבטיחה תגמול לאחר השלמת המשימה, ועד אז אינה נותנת דבר. אנרגיה בודהיאיאית צפופה ומוחשית יותר מהאנרגיה האטמנית – זו, למשל, ההתלהבות המאפשרת למוזיקאי צעיר לבצע במשך שעות תרגילים מונוטוניים ללא עייפות מיוחדת, ולסטודנט טוב ללמוד חומרים קשים ביותר ימים שלמים.
ערכים פנימיים, באופן כללי, חשובים יותר מערכים חיצוניים, אף שהתת-מודע החברתי חושב ההיפך. מבלי לשלול סגולה כזו כמו, נניח, התמדה בהשגת מטרה שהוצבה, החברה עדיין לא תשווה אותה לקבלת תואר דוקטורט. אם לשאלה: "ומה השגת עד גיל ארבעים?" – גבר עונה: "הפכתי למנהל סדנה," ואישה: "גידלתי שלושה ילדים" – החברה נותנת לשניהם ציון עובר מובהק: האדם התממש. אך אם התשובה תהיה כך: "רכשתי ענווה, הפסקתי להתלונן על הגורל ולהתרגז על קרובים," אז סביר להניח שנמשוך בכתפיים ונשאל: "אז מה עשית בפועל?"
בכלל, כמעט כל התכונות הנפשיות החיוביות: צניעות, טוב לב, ענווה, סבלנות, שאיפה לשלמות, כבוד לעולם החיצוני ועוד רבות אחרות, עליהן אוהבים לדבר מוסרנים ומטיפים, הן ערכים בודהיאיים; מולדים או נרכשים בעבודה ממושכת ובעבודה עצמית. אך, כמובן, יש הבדל גדול בין סבלנות מולדת לסבלנות שאדם פיתח כתוצאה ממאבק רב-שנים ונחוש באנרכיה, חוסר עקביות, מזג רע ותוקפנות המאפיינים אותו מלידה, – ערך מפותח, ככלל, גבוה משמעותית מזה שהתקבל בירושה (אף, שבכנות ייאמר, זה לא תמיד כך, – הטבע בדרך כלל אינו סובל חוקים נוקשים. לדוגמה, ישנם אנשים עם טוב לב מולד אינסופי, העולה על כל טוב לב שפותח).
אדם בעל גוף אתמני חזק נתפס כמי ששואף בלהט לאנשהו, לא תמיד ברור לאן, אך שואף. באוקטבה נמוכה יותר זה נקרא דיבוק, קנאות, ובאוקטבה גבוהה יותר – השראה אלוהית, אך בכל מקרה האדם אינו ביקורתי כלל כלפי עצמו ביחס לאידיאלים שלו – הם מייצגים עבורו ערך וסמכות מוחלטים.
אדם בעל גוף בודהיאי חזק בדרך כלל מעורר כבוד – ניכר בו אופי יציב, רצון אדיר, יכולת לארגן את חייו (ואת חיי אחרים) לביצוע תוכניות ארוכות וקשות. עם זאת, גם הוא אינו ביקורתי כלל כלפי ערכיו. בכל מקרה, ניתן להשפיע עליו באופן משמעותי רק דרך גופו האטמני שלו, בעוד שמילים ואף פעולות קונקרטיות (מישורים מנטליים וסיבתיים) אינן מייצרות את האפקט הרצוי – ערכים בודהיאיים הם מוחלטים ביחס לערכים סיבתיים ועל אחת כמה וכמה מנטליים. עבור האדם, יש להם מעמד של קיום ממשי ויציב, שבו אף אחד מהגופים הנמוכים יותר אינו יכול להתהדר.
האבסולוט הבודהיאי – מקור הקארמה העדינה ועלילות החיים. במגע עמו, אדונים מוארים-אתיקים יוצרים מערכות אתיות והשקפות עולם המסייעות לאנושות למחוק את הקארמה העדינה שלה. אדם כזה רואה בבירור נפשות וגורלות של אחרים, והוא יודע כיצד לתקן אותם בעדינות מירבית, מבלי ליצור קשרים חדשים.
