אגרגור, חברה ואדם

אגרגור ואדם

אגרגור מעניק לאדם מטרה ומשמעות לחיים, וכן את הרצון לחיות ואת הכוח לחיות. הנה דוגמאות חיות לאופן שבו שירות מסור לאגרגור מעניק כוחות על-אנושיים ממש:

• שחקן קשיש שהוא הרס מוחלט בחיים, אך על הבמה — מבצע מדהים.
• אם שבמו ידיה גידלה משפחה מרובת ילדים.
• לוחם שעומד איתן בעינויי האויב.

אך לא כל אגרגור מסוגל לכך.

לפני הענקת ערוץ לאדם, אגרגור לעיתים קרובות בוחן אותו מראש, על ידי יצירת מכשולים חיצוניים ופנימיים כאחד. המבחן הנפוץ ביותר הוא לתת תחילה ערוץ ולאחר מכן לקחת אותו בחזרה, כדי להבין: האם האדם יתאכזב ויוותר על ההזדמנויות שנפתחו בפניו, או שימשיך לשאוף אליהן (לדוגמה, במדע, באמנות, כמאסטר ספורט או בקהילה אקדמית).

לאחר פתיחת ערוץ, האגרגור מספק לאדם דרך ערוץ זה מחשבות, רגשות וכוח. בתמורה, הוא מתחיל לתכנת אותו בצורה מסוימת, תוך הבטחת שלמותו, קיומו והתפתחותו העתידית. כאן פועל העיקרון הנוקשה: "אל תיכנס למנזר של אחר עם חוקים משלך." כאשר אדם נכנס לקולקטיב חדש, עליו לחוש את חוקיו הבלתי כתובים ולשמור עליהם בקפדנות, אחרת הוא פשוט יידחף החוצה מאותו קולקטיב. אגרגור חזק, המגן על עצמו מפני פלישה לא רצויה, יכול אף להשפיע על נסיבות חייו החיצוניות של האדם, ולמנוע ממנו את האפשרות להיכנס לקולקטיב (לדוגמה, הרכבת "מבוטלת" בטעות).

כל אדם שיש לו ערוץ לאגרגור יכול להשפיע על אגרגור זה ישירות (לדוגמה, באמצעות תפילה, התבוננות אינטנסיבית על גורל הקולקטיב הנתון, בניית תוכניות) או בעקיפין, פשוט במהלך חייו. כל מעשה של אדם המשרת אגרגור משפיע על אגרגור זה.

לפיכך, השירות לאגרגור מתרחש באופן רציף, בין אם האדם חושב עליו בצורה זו או אחרת ובין אם לאו. האגרגור זקוק ליוזמה וליצירתיות של האדם בכל המצבים, ובמיוחד להבנתו העצמאית אותם. לכן, האגרגור אינו נוטה לספק ניתוח מדויק ומלא של המצבים והמלצות חד-משמעיות לגבי התנהגות האדם. רק במקרים מיוחדים, כאשר מחיר הטעויות גבוה מדי, האגרגור (במקרה של קשר חזק בין האדם לאגרגור) יכול אפילו לנתק את התודעה, והאדם יפעל ממש כמו בובה.

התנהגות בלתי-אתית כלפי אגרגור (כלומר, אי-עמידה בדרישותיו) אפשרית רק לזמן קצר מאוד. האגרגור חוסם במהירות את ערוצי התקשורת ודוחף את האדם: תחילה לרמות שירות נמוכות יותר, ולאחר מכן דוחה אותו לחלוטין. קל הרבה יותר לקלקל יחסים עם אגרגור מאשר לתקנם. מנקודת מבטו של אגרגור נתון, התנהגות אתית היא כזו המסייעת בביצוע משימותיו הקארמתיות. בלתי-אתית נחשבת התנהגות המכשילה את ביצוע התוכנית הזו.

אתיקת האגרגור

מטרת כל סוג של ידע היא פיתוח שפה סמלית שדרכה האגרגור יכול להעביר מידע אנרגטי לאדם. אתיקה היא האמצעי העיקרי שבאמצעותו אגרגורים מנהלים קולקטיבים אנושיים ואנשים פרטיים. הקושי טמון בכך שכל אדם קשור לאגרגורים רבים. כל אחת מפעולותיו משפיעה בדרך זו או אחרת על כל האגרגורים הקשורים אליו, כך שלעיתים קרובות אותה פעולה היא אתית מנקודת מבט של אגרגור אחד ולא אתית מנקודת מבט של אחר.

האתיקה נוצרת על ידי האגרגור, וצורותיה הספציפיות ניתנות לה על ידי הקולקטיב המתאים. אתיקת האגרגור נוגעת לגורלו של האגרגור עצמו. לכן, היא אדישה לגורלו של הפרט, לפחות בחלקו שאינו נוגע לאינטרסים של האגרגור הנתון.

במילים אחרות, אתיקה היא ניסיון לתפוס את המתרחש ברמת התופעות הנראות לעין. אין לבלבל את האתיקה עם מוסר. מוסר של קולקטיב הוא הרציונליזציה על ידי קולקטיב זה של אתיקת האגרגור המתאים.

המוסר גס, סכמטי וסטטי. מטבע הדברים, הוא אינו יכול לשקף באופן הולם את אתיקת האגרגור. המוסר הוא, כביכול, סוף השירות, ולא תחילתו. אדם המשרת אגרגור ומנסה להרציונליזציה של עקרונות פעולותיו, מגיע לעקרונות מוסריים אלה או אחרים. עם זאת, המעבר ההפוך אינו אפשרי: אדם העוקב אחר עקרונות מוסר אינו מקבל ערוץ לאגרגור ואינו מתחיל לשרת אותו. לכן, קטגוריות המוסר נתפסות תמיד על ידי הדור הצעיר כ"זיוף".

עבור אדם שאין לו ערוץ לאגרגור, המוסר, במקרה הטוב, משחק תפקיד של רמז, המסייע להתנהג כך שלא למשוך עליו את זעם הקולקטיב. במקרה הרע – אלו שלשלאות המגבילות את החופש. המוסר נוח מאוד לניצול לרעה. תפקידו של המוסר, ברעיון, הוא לגרום לחברי הקולקטיב לשרת את האגרגור המתאים. אדם שמתנהג תמיד באופן מוסרי קשה לגעור בו, אך הוא אינו יכול, עקרונית, לשרת אגרגור הדורש התנהגות אתית, אשר בכל מצב חייבת להיות מיוחדת ויצירתית. תבניות מוסר בצורתן הטהורה מיושמות במציאות לעיתים רחוקות. כל מצב מורכב, ויש לראות אותו תחילה בפירוט רב ככל האפשר, ורק לאחר מכן לחפש דרך התנהגות אתית, ולא לסכמט אותו מראש באמצעות קטגוריות מוסריות במטרה ליישם ישירות עקרונות מוסריים.

אחת הבעיות האתיות העיקריות היא בחירת האגרגור.

לכל אדם יש את האגרגור הגבוה ביותר מבין האגרגורים הקארמתיים שלו. כל חייו בכללותם, בין אם ירצה ובין אם לאו, הם שירות לאגרגור זה. יחד עם זאת, התנהגות לא מוסרית כלפי העצמי היא יישום שגוי של תוכניתו הקארמתית, בפרט, שירות לאגרגורים שאינם מתאימים. אדם כזה יכול להיחשב על ידי הסביבה כמוסרי לחלוטין. התנהגותו כלפי כל האגרגורים יכולה להיות אתית לחלוטין, למעט חריג אחד: היא לא אתית כלפי האגרגור הקארמתי הגבוה ביותר שלו, שלרוב אינו קשור לשום קולקטיב ספציפי, ולכן האתיקה האישית נתפסת בקשיים כה רבים.

האגרגור עצמו, ככלל, אדיש למעשיו הפרטיים של האדם, אך הוא עוקב אחר הקו הכללי של חייו, כלומר, אחר שינוי האגרגורים העיקריים שלו. יתרה מכך, לא רק האגרגורים שאיתם יהיה קשור האדם הנתון נקבעים מראש, אלא גם רמת השירות (רוחב הערוץ). התנהגות לא אתית כלפי האגרגור הקארמתי מובילה לכך שהוא נאלץ לצמצם את ערוץ התקשורת, ואז האדם אינו מסוגל למלא את משימתו הקארמתית ביחס לאגרגור זה.

זה נעשה פשוט ולצורך למידה. הוא יוצר חור בשדה ההגנה של האגרגור האגוצנטרי (שיידון בהמשך). חור זה פוגע באנרגטיקה של האחרון ואינו מאפשר לו לסתום אותו, עד שהאחרון ישתנה כראוי. דליפה אנרגטית כזו היא סימן חשוב מאוד, שעל פיו ניתן להבין באיזה כיוון יש להרחיב את התודעה המהותית ולשנות את האגרגור האגוצנטרי. חורים אנרגטיים כאלה באגרגור האגוצנטרי יכולים להיות מסוגים שונים מאוד, אך השניים הטיפוסיים ביותר הם: בדידות גורלית ואהבה בלתי רצויה.

אולם, שמירה על ערוץ תקשורת רחב (שירות אינטנסיבי לאגרגור) דורשת מהאדם רבות. כדי להתנהג באתיות, על האדם להיות מסוגל להעריך במדויק מאוד את המצבים שבהם הוא נקלע. זאת, לא רק בעיניו שלו, אלא גם בעיני האגרגור. רק לאחר מכן ייתן האגרגור משימה, לעיתים מורכבת למדי, הנוגעת להתנהגות האדם במצבים אלה, וכל אי-ביצוע של משימה זו יהיה בלתי אתי.

העניין טמון בכך שככל שאדם מחובר יותר לאגרגור, כך המשימות המתקבלות מהאגרגור נעשות יצירתיות יותר, וכך מורכבת ומרתקת יותר האתיקה האגרגוריאלית.

במה יש להדריך בבחירת אגרגורים וערוצים אליהם? יש לבחור אגרגור, במידת האפשר, בהתאם לרמת ההתפתחות העצמית. לעיתים, עם זאת, צריך לעבוד גם עם אגרגורים ברמה גבוהה יותר או נמוכה יותר; גם אז נשארת לעיתים קרובות האפשרות לבחור את סוג השירות ואת הערוץ, התואמים פחות או יותר את רמת ההתפתחות העצמית. לך לאן שקוראים לך, אבל אל תעשה את מה שמבקשים ממך, אלא את המקסימום שאתה מסוגל לו.

אגרגור אנוכי

ויסות תפקידו של האגרגור האנוכי הוא קריטי ביותר לכל חיי האדם, וכאן קשה מאוד לתת המלצות כלליות. קארמתית, תפקיד זה משתנה במידה רחבה מאוד בין אנשים שונים.

• יש כאלה שנועדו על ידי הגורל עצמו ללכת לפי נורמות התנהגות מקובלות ולזרום, כביכול, עם הזרם (האגרגור האגוצנטרי שלהם חלש).
• בצד השני נמצאים אנשים אשר נקבע להם קארמתית ליצור אגרגור אגוצנטרי עוצמתי, להתייצב מול הסביבה, המגמות הסובבות והמוסר, וליצור מערכת התנהגות משלהם, אתיקה, אולי פילוסופיה מקורית או סביבה ייחודית. עבור אנשים כאלה, ניסיון הסתגלות (שדרישת הסביבה תמיד) הוא הרסני: ההסתגלות מצליחה גרוע, ואין הצלחה במימוש עצמי. אי-מימוש יכולות (כלומר, אי-ניצול ערוץ תקשורת עם אגרגור) מכביד מאוד על הקארמה, בין אם האדם מודע ליכולותיו ובין אם לאו. סופר גאון צריך לכתוב רומנים, ולא לעסוק בעבודות חקלאיות.

אין לבלבל שירות לאגרגור אנוכי עם אנוכיות.

אנוכי (במובן המקובל של המילה) הוא מי שבעת קבלת אנרגיה דרך ערוצים של אגרגורים שונים (עבודה, קבוצות בלתי פורמליות, משפחה וכדומה), נוטה לתת אותה רק לאגרגור האנוכי. זהו מעין ערפד אנרגטי. התנהגות כזו מובילה לכך שהאגרגורים, שלא קיבלו ממנו שירות, סוגרים את ערוצי התקשורת, והאנרגיה מהם מפסיקה לזרום. חיצונית, זה נראה די מכוער: אנשים כאלה נדחפים החוצה מקולקטיבים בלתי פורמליים שונים, ובקולקטיבים פורמליים הם אינם אהודים כלל.

לאחר שגורש מקולקטיב (כלומר, נודה מאגרגור מסוים), אדם יכול לנסות לשנות את דרך התנהגותו, או שהוא יכול להמשיך באותן פעולות, ולנסות לחדור לאגרגור הבא ולהשתמש באנרגיה שלו למטרותיו. במשך זמן מה התנהגות כזו יכולה לעבור ללא עונש, אך יש לזכור שאגרגור אינו דומה לאגרגור: יש רכים יותר, יש קשוחים יותר, אך רובם המכריע חזקים יותר מהאגוצנטרי.

עם זאת, קיימת קו התנהגות אחר, פחות נאיבי. אדם, המרגיש את חולשת האגרגור האגוצנטרי, יכול לנסות לחדור לאגרגור הרצוי לו, תוך שימוש באנרגיה של אגרגורים אחרים, להם הוא משרת וערוציהם עומדים לרשותו. דוגמה טיפוסית – ניסיון לרכוש את חיבתה של אישה באמצעות מעמד תפקיד או ידע מקצועי, נאמר, הזמנת אהובה לסמינר מדעי או להשקת פרויקט. לפעמים זה אפילו עוזר מאוד.

מצד אחד, גישה זו יעילה יותר, שכן נעשה שימוש ביותר אנרגיה. מצד שני, שימוש בזרימות אנרגיה משמעותיות למטרות אישיות מוביל לעלייה חזקה בתוהו ובוהו בכל האגרגורים המעורבים, והם נוקטים באמצעים מתאימים. אם אנוכיות אישית קטנה לא תמשוך תשומת לב מיוחדת מצד אגרגור גדול, הרי שאימפקטים אנרגטיים משמעותיים, בפרט הפסדים, ללא ספק יורגשו, ותגיע תגובה ברמה אנרגטית מקבילה. זוהי עמדת מרגל הפועל בו זמנית עבור מספר מדינות עוינות: במוקדם או במאוחר הוא בוודאי ייהרג (וגם החיים שקדמו לאירוע זה יהיו די עצבניים), אך עד אז הוא יכול לגרום לאדוניו לא מעט צרות ואי נוחות.

תיאור האגרגור האגוצנטרי לא יהיה שלם אם לא נזכיר תכונה אחת שלו. לאדם המשרת אותו יש חופש הרצון המינימלי מכל האפשריים: לרוב הוא הופך לעבד לתשוקותיו, כלומר, לתוכניות הנמוכות של התת-מודע. כוחות להתגברות על עבדות כזו ניתן למצוא רק בשאיפה למטרות נשגבות יותר, אידיאלים, ובמעבר לאגרגור גבוה יותר.